הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב · שמות · פרק 12

ר׳ יהודה. מכילתא וכןהביאמרים שלאחריו.

וכן בסדום. זה ליתא במכילתא. וע״ש ותמצא ראיות אחרות.

אלו הדמויות שהם אבני שיש. וכ״ה בכ״י פלארענץ. ונשמט לפנינו במכילתא וכן ליתא בילקוט רמז קצ״ט בשם המכילתא.

של אבן נמסת. בילקוט הגי׳ של אבן היתה נמסס, של עץ היתה מרקבת של מתכת נעשית חלודה. ובמכילתא לפנינו צלם של אבן הי׳ נימוח ושל עץ הי׳ נרקב, ושל מתכת היה נעשה חררה, ועיין רש״י עה״ת.

בשבועה אני נפרע מהם. כ״ה במכילתא וכן גורס הילקוט. ובאיפת צדק גורס בשמי אני נפרע מהם.

ולא לאחרים לאות. מכילתא שם, וכןהביאמרים שאחר זה מקורם במכילתא.

ר׳ יאשיה. מכילתא.

ר׳ יונתן. מכילתא.

אפילו ביתו של ישראל כו׳. עיין רש״י עה״ת.

זו תוכחה. עד הזהרו בעצמכם הם דברי רבינו.

יום שהוא לכם לזכרון. מכילתא שם.

לרבות ימות המשיח. במכילתא שינהוג הדבר לדורות.

ושומע אני כל מין מצה. מכילתא פ״ח וילקוט רמז ר״א בשם המכילתא.

יכול אף מעשה קדירה. מכילתא שם ומובא בילקוט.

מיכן תשובה. מנחות ם״ו ע״א ספרא אמור פי״ב ועיין רש״י והראב״ע והרמב״ן ויקרא כ״ג י״א.

מעי״ט. מכילתא. ועיין פסחים ה׳ ע״א.

ר״ע אומר. במכילתא לפגינו הוא בשם ר׳ יונתן וכן מובא בילקוט והאיפת צדק הגיה גם במכילתא שצ״ל ר׳ עקיבא עפ״י מאמרם בפסחים שם.

ר׳ יוסי הגלילי. מכילתא.
קסח. דתנן אוכלין כו׳. פסחים י״א ע״ב:

מן אח״ס בט״ע גי״ף דכ״ץ. וכן מצאתי ברש״י פסחים דף ה׳ ע״א וז״ל. אך חלק אכין ורקין מיעוטין אלמא מקצת היום מותר ומקצתו אסור ומעתה יש לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר, ואיכא דאמר אך הוא ח״ץ בגימטריא דאח״ס בט״ע גי״ף דכ״ץ ותופס חי״ת תחת א׳ וצד״י במקום כ׳ עכ״ל ואולי כוון במה שכתב ״ואיכא דאמר״ לדברי בעל לקח טוב שחי בימיו.

קודם יום הראשון. והיינו עי״ט, פסחים ד׳ ע״ב ועיין ברש״י ובהראב״ע.

בכל דבר שהוא נשבת. פסחים כ״א ע״א ושם כ״ז ע״ב.

דתנן. ביצה ב׳ ע״א וכןהביאמרים שלאחריו נמצא פסחים מ׳ ע״ב ביצה ז׳ ע״ב פסחים מ״ב ע״א. שם מ״ח ע״א, מ״ב ע״א והמאמר ותחת הכוכבים ליתא בגמ׳ ונובע מבה״ג ה׳ פסחים ושם הגי׳ תחת הרקיע.

במס׳ פסחים. ל׳ ע״ב.

אין הכרתה אלא הפסקה. מכילתא שם.

יכול תלך אל עם אחר. מכילתא שם.

לימדך. הוספת רבינו והסיום רשותי בכל מקום הוא ממכילתא.

עונש שמענו. מכילתא שם סוף פ״ח. ועיין פסחים כ״ח ע״ב.

ארעם במאכל ובמשתה. במכילתא בא פ״ט הגי׳ כבדהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. ובספרי פנחס סי׳ קמ״ז איתא ביום הראשון מקרא קודש אירעו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה. וכן ת״א על וביום הראשון מקרא קדש וביומא קדמאה מערע קדיש ובתיב״ע מארע קדיש וכן וקראת לשבת ענג (ישעיה נ״ח י״ג) ת״י ותערע לשבתא בתפנוקין וז״ל הרמב״ן (ויקרא כג ב) אשר תקראו אותם מקראי קודש. מקרא קדש מלשון קרואי העדה, ואחר כן יאכלו הקרואים, וכן על מכון הר ציון ועל מקראיה, המקומות שנקראים שם שיתקבצו בהם קרואי העדה ואונקלוס עשאו מלשון אשר יקרא אתכם באחרית הימים לשון מאורע, בכל יום שיארעו תעשו אותם קדש. ורז״ל אמרו ארעם במאכל ובמשתה ובכסות נקיה, כלומר שלא יהא חוקה אצלך כחק שאר הימים אבל תעשה להם מקרא של קדש לשנות במאכל ובמלבוש מחול לקודש וגם זה דעת אונקלוס עכ״ל, ומדברי רבינו טוביה ז״ל נראה כי הי׳ לפניו הגי׳ גם במכילתא ארעם במאכל ובמשתה.

מנין לרבות חולו של מועד. מכילתא שם, ועיין ברמב״ן ויקרא כ״ג ז׳ ובפי׳ התורה והמצוה להרב הגאון הגדול מהרמ״ל מלבים ז״ל ספרא אמור פרשה י״ב אות קפ״ז.

כי חדות וגו׳ עד ואני פורע. זה ליתא במכילתא. ונמצא בגמרא ביצה ט״ו ע״ב.

אפילו ע״י אינו יהודי. מכילתא שם.
קפא. לרבות הדלקת הנר. עיין מכילתא סוף ויקהל, ובגמרא ביצה כ״ב ע״ב ושם כ״ג ע״א בתוס׳ ובירושלמי ביצה פ״ה ה״ב.

לפי שאין בין יו״ט. מגילה ז׳ ע״א, וביצה כ״ח ע״ב.

אפילו בהמה. מכילתא. ועיין ירושלמי ביצה פ״א הלי״א.

במס׳ יו״ט. ביצה כ״ח ע״א וע״ב.

הוא ולא מכשיריו. ביצה כ״ח ע״ב.

זה הכלל. ביצה שם.

ולא מילה. שבת כ״ד סע״ב.

מיכן אמרו. ביצה כ״א ע״ב.

ומה ראית להוציא את העובד כוכבים ולרבות את הבהמה כו׳ הבהמה מזונותיה עליך העובד כוכבים אין מזונותיו עליך. עיין מכילתא שם מה ראית לחלוק שאתה מוזהר על הבהמה ואין אתה מוזהר על א״י. ובילקוט רמז ר״א במאמר המתחיל אך אשר יאכל מה ראיתה לחלק שאתה מוזהר על הבהמה ואין אתה מוזהר על האחרים שהאחרים אין מזונותם עליך אבל הבהמה מזונותיה עליך. והוא כמו שהביא רבינו.

שמרהו שלא תביאהו לידי פסול. מכילתא, ומובא בילקוט שם, וברש״י עה״ת שלא יבואו לידי חמוץ.

שכן אמר. צ״ל מיכן אמרו. ובמכילתא שם מכאן אמרו. והוא במשנה פסחים מ״ח ע״ב.

אמרו חכמים, פסחים שם ומכילתא.

והאוכלו חייב מיתה. כ״ה הגי׳ במכילתא. אולם במשנה נאמר לנכון האוכלו חייב כרת. וכן הגיה בעל זה ינחמנו במכילתא שם וכן הביא הרב בעל מאיר עין, דחמץ בכרת ולא במיתה.

מיכן אמרו. במשנה פסחים שם.

ר׳ יאשי׳. מכילתא, וילקוט שם, ומובא גם ברש״י עה״ת.

היינו דתנן. אבות פ״ה מכ״ג.

בן תימא. במשנה אבות שם יהודה בן תימא ובכ״י פלארענץ בן זומא אמר.

מגיד שביום יצאו. מכילתא שם.

אלו צבאות ישראל. מכילתא.

הרי כבר נאמר. מכילתא.

לרבות דברים שהם משום שבות. עיין ברמב״ן עה״ת, ועיין במאיר עין אות כ״ב.

מקרא קודש אסור משום שבות, ז״ל המכילתא ואף חולו של מועד יהא משום שבות אסור והדין נותן הואיל ויום הראשון ויום האחרון קרוין מקרא קודש וחולו של מועד קרוי מקרא קודש ויו״ט הראשון והאחרון הרי הן אסורין משום שבות חולו של מועד שהוא קרוי מקרא קודש אינו דין שיהא אסור משום שבות, ת״ל ביום הראשון שבתון. ורבינו קצר בלשונו.

הכתוב קבעו חובה. מכילתא פ״י, והסיום ושאר כל הימים רשות הוא במכילתא פ״ח.

להביא לילות כימים. מכילתא ועיין במאיר עין, ומדות סופרים.

חסר וי״ו לרבות שאר כל דהו. הוא דברי רבינו מדנפשי׳ וכן הביא הרב בעל מנחת שי בשמו על הכתוב תשביתו שאר חסר וי״ו וכלהון דכוותיה ונדרש בלקח טוב להביא שאר כל שהוא.

אין לי אלא בבל ימצא. מכילתא שם. ומובא בילקוט רמז ר״ב.

אף זה בבל יראה ובבל ימצא. הוספתי כמו שהוא לנכון בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב, וכ״ה במכילתא.

מה ביתך ברשותך. מכילתא ומובא בילקוט שם. ופי׳ ברייתא זו עיין ברמב״ן, ובמפרשי המכילתא.

אבל אינו ברשותו. המלות שהוספתי הוא שהשמיט המעתיק מן אבל אינו הראשון עד אבל אינו השני ונמצא לנכון בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב וגם לפנינו במכילתא. ובילקוט בשם המכילתא.

אני אקרא. עיין מכילתא ורש״י עה״ת.

ת״ל כי כל אוכל מחמצת. הסגרתי מלת מחמצת והצגתי מלת חמץ וכן הוא בטעות בכ״י פלארענץ ונמצא לנכון בכ״י פ״ב וגם במכילתא לפנינו.

כל איסורין. הם דברי רבינו מדנפשי׳.

כתב בוי״ו ופי׳ ביו״ד וכן ניקודו. כוונתו כי כתוב בוי״ו והניקוד ההוא בחירק תחת הה״א, כמו שמות י״ב ט״ו וי״ט. ל״א י״ד. ויקרא ז׳ כ׳ וכ״א וכ״ז, וכן כ׳ ו׳, ובמדבר ט׳ י״ג, וט״ו ל׳, בכולם נקוד ההוא.

שמא תאמר. מכאן עד ת״ל ונכרתה מעדת ישראל ליתא במכילתא לפנינו.

ואם יאמר. מכילתא פ״ח ופ״י וילקוט שם.

לפי שהוא עושה מעשה ישראל. במכילתא וילקוט לפי שהוא עושה מעשה בישראל. וברש״י עה״ת לפי שהנס נעשה לישראל הוצרך לרבות את הגרים.

למה נאמר עוד פסוק זה. מכילתא סוף פ״י. וילקוט ועיין רש״י עה״ת שכתב מחמצת לא תאכלו אזהרה על אכילת שאור, כל מחמצת להביא את תערובתו. ודבריו נובעים ממכילתא סוף פ״ח ששם יליף מיניה לאזהרה, ומן מכילתא סוף פ״י יליף מיניה תערובתן.

במס׳ פסחים. מ״ב ע״א ולפנינו במכילתא הגי׳ תערובתן מנין ת״ל כל מחמצת לא תאכלו וראיתי במאיר עין אות י״א שהביא שבמגדל עוז פ״ד מה׳ חו״מ כתב וז״ל לשון מכילתא כל מחמצת לא תאכלו לרבות כותח הבבלי ושכר המדי וחומץ האדומי יכול יהו חייבין עליהן כרת ת״ל חמץ מין אחד שהוא מין גמור יצאו אלו שאינן מין גמור כזו לעבור עליהן בלא תעשה ע״כ. ונראה כי כן היה לפני רבינו במכילתא.

אף טפולי נשים. במשנה נאמר תכשיטי נשים רק בגמרא שם מ״ב ע״ב אמרו תכשיטי נשים סלקא דעתך, אלא אימא טפולי נשים.

במס׳ פסחים. הוא שם מ״ב ע״ב.

למה נאמר. מכילתא סוף פ״י ע״ש. ומובא בילקוט רמז ר״ה ומובא בקצרה ברש״י עה״ת.

לאחר שנצטוו משה ואהרן. כ״ה גם בכ״י פלארענץ. והוא מאמר בפני עצמו. ובכ״י פעטערסבורג מתחיל פה ויקרא משה לכל זקני ישראל לאחר שנצטוו משה ואהרן דברו אל כל עדת ישראל בכל הלכות הפסח הכתובה בפרשה.

מגיד הכתוב שעשאן ב״ד. מכילתא פי״א וילקוט רמז ר״ו. ומובא ברמב״ן עה״ת.

הדבור מפי משה. בכ״י פ״ב השמיט המעתיק מן הדבור מפי משה עד הדבור מפי משה במאמר ר׳ יונתן.

ולמה חלק. מכילתא שם. ועיין שמ״ר פט״ז.

משכו ידיכם מן ע״ז. מכילתא וכן ת״י נגידו ידיכון מטעות מצראי ועיין שמ״ר פט״ז.

דברי ר׳ יוסי. במכילתא רבי יוסי הגלילי.

ד״א משכו מי שיש לו צאן בעדרו. זה דברי ת״ק במכילתא אולם בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב הגי׳ יותר נכונה בתחלה מובא מאמר הזה מי שיש לו צאן בעדרו ואח״כ מובא מאמר מר׳ יוסי.

ר׳ יוסי. הסגרתי ותקנתי שצ״ל ר׳ יצחק כמו שהוא במכילתא וכ״ה לנכון בכ״י פלארענץ ופ״ב.

מצוה שישחטו לשמו. מכילתא.

במס׳ זבחים. דף ב׳ ע״א במשנה. וכן מובא במכילתא מכאן אמרו.

כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן. כ״ה הגי׳ במשנה שם ולפנינו במכילתא מכאן אמרו כל הזבחים שלא נזבחו לשמן כשרין ובילקוט רמז ר״ו הביא הגי׳ בשם המכילתא כמו שהוא במשנה.

מיכן אתה דן. מכילתא ומובא בילקוט שם.

ולא אזוב יון כו׳. מכילתא שם. משנה פרה שי״א מ״ז ספרא מצורע פ״א ספרי חקת סי׳ קכ״ד. וסי׳ קכ״ט.

שיהא בדם כו׳. מכילתא.

מלמד שתהיה חקוק בצד האסקופה. הכ״י פלארענץ מגיד היה חוקק בצד האיסקופה, ובכ״י פ״ב מגיד שעוקה היה חוקק וכ״ה גי׳ הילקוט בשם המכילתא. ולפנינו במכילתא שעוקה חוצץ יש לתקן שצ״ל שעוקה תוקק וכן יש לתקן לפנינו בדברי רבינו מלמד שהיה עוקה חוקק ועיין לעיל הערה ק״ט.

כמו שאמרנו למעלה. פסוק ז׳.

מבפנים. מכילתא.

כמו שאמרנו למעלה. פסוק ז׳.

על כל הגעה. מכילתא ועיין רש״י עה״ת.

מלמד. מכילתא שם ורש״י עה״ת, וב״ק ס׳ ע״א.

למחבלים. במכילתא ובגמרא שם וברש״י עה״ת הגי׳ למשחית ובכ״י פלארענץ ופ״ב ובילקוט רמז ר״ו הגי׳ למלאך לחבל.

מיכן אמרו. פסחים ב׳ ע״א, תענית י׳ ע״ב.

ר׳ יהודה אומר. מכילתא שם.

ד״א ועבר. זה חסר במכילתא במקומו פי״א ומובא במכילתא פ״ז עה״כ ועברתי בארץ מצרים. ובילקוט מובא זה גם כאן, ויפה העיר הרב בעל מאיר עין שהיה כן במכילתא במקום הזה רק השמיטוהו הסופרים.

כדכתבינן לעיל. קצר המחבר והביא לעיל פסוק י״ב ובמכילתא מובא גם כאן אף שכתוב גם בפ״ז על הכתוב וראיתי את הדם.

ומה אם בשביל דם. מכילתא וילקוט שם.

שנאמר עונותיכם הטו אלה. במכילתא מובא הכתוב כי [אם] עונותיכם היו מבדילים ביניכם (ובין) [לבין] אלהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע (ישעיה נט ב) ובילקוט סוף רמז ר״ו הביא שנאמר עונותיכם הטו אלה ואומר כי עונותיכם היו מבדילים. לכן מזה תראה כי יש להגיה כן במכילתא.

ואלו הן עשרה שמות המיוחדין. הוא הוספת רבינו, ועיין בהרמב״ם ה׳ תפילין פ״ה ה״ד, ובהגהות מיימוניות שם.

להביא פסח דורות. מכילתא שם.

מצוה זו. מכילתא ועיין מאיר עין.

תלה הכתוב. מכילתא ועיין רש״י עה״ת.

הוא אשר דבר ה׳ לאמר. בקרא ליתא למלת לאמר. ובכ״י פ״ב חסר מן הוא אשר דבר ה׳ לאמר בקרובי אקדש, שהשמיט המעתיק.

והיכן דבר את ה׳ האמרת היום. כ״ה במכילתא והגיהו המפרשים שצ״ל כיוצא בדבר אתה אומר את ה׳ האמרת היום וגו׳ וה׳ האמירך היום להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך (דברי׳ כו יז יח) והיכן דבר והייתם לי סגולה (שמות יט ה).

והיכן דבר ונתנך ה׳ לראש. המקרא הזה הוא מאוחר למקרא ולתתך עליון. ועיין במאיר עין מה שמגיה שם.

ורבים אחרים כיוצא בהם. הוא דברי המעתיק שרצה לקצר אולם בכ״י פלארענץ ופ״ב מונה עוד הרבה כתובים כמו שהוא במכילתא לפנינו מן כיוצא בו ונגלה כבוד ה׳ עד סופו.

יש כאן לומר בשורה טובה. עיין במכילתא ומובא בילקוט רמז ר״ח ושם הוא להיפך בתחלה הביא בשורה רעה נתבשרו ישראל ואח״כ ויש אומרים בשורה טובה ועי״ש.

למדנו כו׳. ממה שכתוב ויקוד העם וישתחוו.

זה לדורות. בכ״י פ״ב השמיט המעתיק מן מלת זה עד זה ששנינו. ובכ״י פלארענץ הגי׳ כמו שלפנינו.

זה ששנינו. פסחים קט״ז ע״ב.

מיכן שצריך האדם. עיין מכילתא ורש״י עה״ת.

ד״א. מכילתא.

ליתן שכר. מכילתא ורש״י עה״ת.

את משה ואת אהרן. כ״ה גם בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב. ובקרא כתיב את משה ואהרן.

וכה״א בדניאל. הוספת המחבר.

למן היום. וכן הוא בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב ובקרא כתיב כי מן היום הראשון. גם נאמר להבין ולהתענות לפני אלהיך.

מי החצהו. מכילתא פי״ג ושם הלשון משונה קצת ועיין פסיקתא פסקא ויהי בחצי הלילה (דף ס״ב ע״א. ס״ג ע״ב) ועי׳ בס׳ והזהיר דף ד׳ ע״א ובענפי יהודה שם.

אומרים. מכילתא שם, פסיקתא שם (דף ס״ה ע״א) וע״ש הערה נ״ה ורש״י עה״ת.

וכי השבויין. מכילתא שם ומובא בס׳ והזהיר דף ה׳ ע״א.

מה חטאת הבהמה. מכילתא ופסיקתא שם. וע״ש הערה ס״ט ומובא בס׳ והזהיר שם.

דרך בני מלכים. מכילתא שם ומובא בס׳ והזהיר וברש״י עה״ת.

מלמד. מכילתא ועיין רש״י עה״ת ובס׳ והזהיר דף ה׳ ע״א הגי׳ שהיה פרעה מתחזר על כל בתי עבדיו, והוא ועבדיו מתחזרין על כל בתי ישראל ומעמידין אחד אחד ממקומו.

ר׳ נתן אומר. מכילתא ופסיקתא שם (דף ס״ד ע״ב) וע״ש בהערה מ״ח ומובא בס׳ והזהיר שם.

נשחקת ונדקת. עפ״י המכילתא והפסיקתא יסד הפייטן במעריב ליל שני של פסח, ליל שמורים להדק נשחק איקונם ראשית לכל אונם.

ונזרת. פי׳ נרמסת כמו רגל תזורה (איוב לט טו).

וי״א גדול הבית נקרא בכור, עיין בפסיקתא שם א״ר אבא בר חמא אפטרופוס של בית הי׳ מת כו׳. ועיין רש״י עה״ת שכתב גדול שבבית קרוי בכור שנאמר גם אני בכור אתנהו.

היה פרעה מחזר. מכילתא, ורש״י עה״ת ובס׳ והזהיר שם.

וישכם שמואל. בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב נוסף וכן וישכם יעקב בבקר (בראשית כח יח) וישכם משה בבקר (שמות לד ד) וישכם יהושע בבקר (יהושע ג א). והמעתיק השמיט מן וישכם עד וישכם וכן ראיתי שמובא ג״כ כן במכילתא פי״א.

ד״א ויקרא. מכילתא שם.

וכן אתה מוצא באליהו וחמו״ע. במכילתא שם מובא ראיות מן הכתובים וכן איתא שם שמצינו ביוסף ויעקב ודניאל שחלקו כבוד למלכות.

מגיד שהיו טורדין. מכילתא. ובס׳ והזהיר הביא שהיו מתתזקים בהם להוציאם בבהלה.

בכורות מאחרים. בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב בכורות מרווקין אחרים וכ״ה במכילתא ובס׳ והזהיר.
רפב. הם עשו בסתר. סוטה ג׳ ע״א ט׳ ע״א.

מלמד שלשו. מכילתא שם.

אלו שיורי מצה ומרור. מכילתא ורש״י עה״ת. ודרש כאלו כתיב משאריתם וכך הוא בתרגומים.

אלו העריסות. וכן הביא מנחם והרשב״ם והראב״ע והמבאר.

שהיו עליהם חביבין הכסות. במכילתא שאין ת״ל ושמלות אלא הכסות היתה חביבה עליהם יותר מכסף וזהב, ובתנחומא למה [ושמלות] הכסות חביבה ורש״י עה״ת כתב ושמלות אף הן היו חשובות להם מן הכסף ומן הזהב והמאוחר בפסוק חשוב, וכן הביא הילקוט.

כמשמעו. מכילתא שם.

דברי ר״י. מכילתא.

האמינו בהם. עי׳ במכילתא וכלשון המחבר הביא גם הילקוט.

ר׳ אליעזר אומר. במכילתא ר׳ אליעזר בן יעקב והסיום ״בעל כרחו״ הוא מגמרא ברכות ט׳ ע״ב.

ר׳ נתן אומר. עי׳ במכילתא ורש״י עה״ת.

עשאוה כמצולה שאין בה דגים. הוא מאמר ריש לקיש ברכות ט׳ ע״ב, ופסחים קי״ט ע״א.

חכמים אמרו. מכילתא פי״ד.

אמרו מרעמסס לסוכות מהלך ק״ל פרסה. צ״ל מאה ועשרים מיל עיין במפרשי המכילתא ובמדות סופרים ומאיר עין.

דברי ר׳ ישמעאל. מכילתא שם.

זו דברי ר׳ יונתן. עי׳ במדות סופרים ובמאיר עין. וצ״ל ר׳ נתן כמו שהוא במכילתא ובכ״י פ״ב. אולם בכ״י פלארענץ כתוב ג״כ זו דברי ר׳ יונתן.

מלמד שלשו. מכילתא שם.

עוגות אלו חררה. מכילתא שם ועיין רש״י עה״ת.

נס גדול. מכילתא שם.

שאכלו ממנה שלשים יום. וכ״ה בילקוט רמז ר״ט בשם המכילתא וביב״ע, ולפנינו במכילתא הלשון משובש ובעל מדות סופרים ובעל מאיר עין תקנו במכילתא שצ״ל ל׳ יום.