הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב · שמות · פרק 13

שהבחנתי. ב״מ ס״א ע״ב.
א. זה כלל שהוא צריך לפרט. עיין מכילתא ריש פט״ז.

במס׳ בכורות. דף מ״ו ע״א במשנה.

מי שהי׳ לו בנים. השמיט מן שלא היה לו בנים עד מי שהי׳ לו בנים במשנה שם.

המפלת שפיר מלא הדם. בכורות מ״ז ע״ב במשנה.

גנונים. עיין ערוך ערך גנן א׳.

מיכן אמרו. בכורות מ״ז ע״א.
ו. שהרי פדיון. קידושין ל״ז ע״א.

מקיש בכור. מכילתא שם.

במס׳ שבת. דף פ״ו ע״ב.

מיכן אמרו חכמים. ברכות י״ב ע״ב במשנה, ובמכילתא שם וחכמים אומרים ימי חייך בעולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח, וכן נשנה בספרי ראה סי׳ ק״ל.

לעשותהביאכיל כאוכל. מכילתא שם.

במס׳ פסחים. דף כ״א ע״ב.

מלמד שלא אכלו מצות כו׳. פסחים כ״ח ע״ב מנין לפסח מצרים שאין חימוצו נוהג אלא יום אחד ת״ל ולא יאכל חמץ וסמיך ליה היום אתם יוצאים, פירש״י לא יאכל חמץ היום ור״ל שדריש סמוכין.

למדנו. מכילתא שם.

לפי שאביב בזמנו בא. הסיום הוא מהמחבר. וכן במאיר עין שם כתב: כלומר שהיה חל אביב בזמנו.

אבל למדנו. מכילתא ריש פי״ז.

וכתיב התם ויביאנו אל המקום הזה. רבינו הוסיף ומפורש אנה כתיב ביאה. ובמכילתא הגי׳ נאמר כאן ביאה ונאמר להלן ביאה ונדחקו המפרשים בפירושה עיין זה ינחמנו וברורי המדות ומדות סופרים ומאיר עין ועיין ברמב״ן בפ׳ והיה כי יביאך.

היכן נשבע. מכילתא שם.

ואם תאמר. הוספת רבינו.

כעבודה. מכילתא.

חסר וי״ו. הוספת רבינו ובמכילתא נמצא הדרש שלא תאמר כל מצה במשמע כו׳ ע״ש פי״ז וריש פ״ח ופסחים ל״ה ע״א ובמדות סופרים ריש פ״ח.

שנאמר מצת יאכל. במכילתא ובגמרא שם מובא הכתוב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות (דברים טז ג).

אלא מדבר הבא לידי חימוץ. וכן גי׳ הילקוט וכ״ה בגמרא שם. ועיין במדת סופרים שם ריש פ״ח אות ע׳.

מיכן אמרו. חגיגה ט׳ ע״א ושם בגמרא גמר לה מג״ש עצרת עצרת.

שנה הכתוב. ר״ל כתוב אחד אומר ששת ימים תאכל מצות (דברים טז ח) וכאן אתה אומר שבעת ימים, וכ״ה במכילתא שם פי״ז ופ״ח, ועיין באו״ז הל׳ פסחים סי׳ רל״ז מה שכתב שם.

אף זה בבל יראה ומה זה בבל יראה. הוספתי בפנים וכ״ה לנכון במכילתא ובכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ.

יכול מר״ח. מכילתא שם.

וצריך ליטול בידו. בפסחים קט״ז ע״ב מצה צריך להגביה כו׳. וע״ש ברשב״ם שהביא בשם תשובת הגאונים דהא דאמר צריך להגביה היינו במצה זו דאגדתא ועיין בטור או״ח הל׳ פסח סי׳ תע״ג וכשיגיע למצה זו צריך להגביה להראותה למסובין.

ואסור לאדם לומר כבש זה לפסח. פסחים נ״ג ע״א ושם נאמר בשר זה לפסח והרא״ש שם כתב ודוקא גדי או טלה הראוין לפסח ועיין בטור או״ח סי׳ תס״ט.

אלא יאמר כבש זה יהי׳ לנו לאכילה. זה הוא הוספת רבינו. והרא״ש שם כתב אלא אומר בשר זה ליו״ט ועיין בטור או״ח שם.

כנגד ארבעה בנים דברה תורה. מכילתא סוף בא פי״ח, ובספר הגדה.

רשע מה הוא אומר. מכילתא שם גם בפרשה י״ז.

חסר וי״ו. לפנינו בכל הספרים כתיב מלא, גם הרב בעל מנחת שי לא העיר מאומה.

לפי שצריך. מכילתא פי״ז וספרי ואתחנן סי׳ ל״ה עיי״ש.

ולא לאחרים לאות. מנחות ל״ז ע״ב. ומכילתא שם.

זו קבורת. מנחות ל״ז ע״א ותנחומא ומובא בס׳ והזהיר דף ו׳ ע״ב ויש להעיר בתנחומא שם מתחיל והיו לך לאות זו קבורת וזה אינו מהמכילתא אלא כלהביאמר עד סופו קובץ ה׳ תפילין נמצא בס׳ והזהיר עד הרי אלו יגנזו דף ח׳ ע״ב כלשונו ממש ושניהם שאבו ממקום אחד. ואין ספק ממדרש השכם.

שהוא גובה היד. מכילתא פי״ז וספרי ואתחנן סי׳ ל״ה גם הערוך ערך קבורת כתב וז״ל פי׳ על הזרוע כנגד לבו והוא גובה של יד ע״כ. ועיין בתוס׳ שם ד״ה קבורת. וכן הרמב״ם כתב בפ״ד מהל׳ תפילין ושל יד קושר אותה על שמאלו על הקיברות והוא הבשר התופח שבמרפק שבין פרק הכתף ובין פרק הזרוע ע״ש ועיין בהכרמל שנה ראשונה צד קצ״ח.

ידך זה שמאל. מכילתא שם, וספרי שם ומנחות ל״ו ע״ב ותנחומא סוף בא וס׳ והזהיר דף ז׳ ע״א.

ואומר גם שם ידך תנחני. הראיה הזאת מהכתוב הוא בגמרא מנחות שם. וליתא במכילתא ספרי ותנחומא והזהיר.

מיכן אמרו. מכילתא ספרי מנחות ל״ו ע״א תנחומא וס׳ והזהיר שם.

על של יד מברך. מנחות ל״ו ע״א. ותנחומא וס׳ והזהיר שם וכן מובא דברי הלקח טוב בהעיטור (ח״ב דף כ״ז ע״א) בענין ברכת התפילין אי מברך שתים וסיים שם וכן בהסכם [צ״ל בהשכם] ובלקח טוב וכן בכל הגאונים עכ״ל. וכן מובא בשמו בהרא״ש הל׳ תפילין ובכלבו הל׳ ברכות סי׳ פ״ז.
מ. במס׳ מנחות. שם.

תפילה של יד אשר הסגרתי הוספתי כי השמיט המעתיק מן של הראשון עד של השני.

ואסור ליכנוס בהן בבית הכסא. ברכות כ״ג ע״א.

ולא לישן בהם. ברכות כ״ג ע״ב.

שמא יפיח בהם. וכן כתב רש״י שם. ועיין שבת מ״ט ע״א.

וקדושתם חמורה. מנחות ל״ו ע״ב.

ורצועות שנפסקו. עיין מנחות ל״ו ע״ב וברש״י ובתוס׳ שם ד״ה פוק ובהרא״ש הל׳ קטנות הל׳ תפילין סי׳ י״א ועיין בסמ״ג ובמרדכי ובדברי חמודות וש״ע או״ת סי, ל״ג סעיף ה׳ ורבינו פסק ג״כ להחמיר.

מקום שמוחו של תינוק רופס. מנחות ל״ז ע״א. ותנחומא סוף בא.

א״ר אליעזר הגדול. מנחות ל״ה ע״ב.
מח. לפי שנקרא פאר. ברכות י״א ע״א.
מח. וכיס של תפילין. ברכות כ״ג ע״ב.

ותיק של תפילין. שבת קט״ז ע״א במשנה.

ומאימתי זמן תפילין. ברכות ט׳ ע״ב.

במס׳ ברכות. שם.

למדנו שהנשים פטורות. מכילתא ע״ש.

שנאמר. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ ובכ״י פ״ב.

מיכן אמרו המלמד בתו תורה. סוטה כ׳ ע״ב.

לפי שמכניס בה כו׳. הוספת רבינו.

מיכן אמרו כל המניח תפילין כאלו קורא בתורה יכול הקורא בתורה פטור מן התפילין ת״ל וירא אלהים. בכתב יד פלארענץ וכ״י פ״ב הגי׳ כל המניח תפילין כאלו קורא בתורה, וכל הקורא בתורה פטור מן התפילין וירא אלהים יצא את כלם זה המנית תפילין ועוסק בתורה. וכן במכילתא סוף פי״ז ומובא בילקוט רמז רכ״ב בשם המכילתא. הגי׳ כמו בכ״י פלארענץ ופ״ב. והסיום מן וירא אלהים ליתא שם, ובמבוא להפסיקתא דרב כהנא אות ח׳ סי׳ י״ג הבאתי בשם שו״ת מהרי״ק שורש קע״ה שכתב וז״ל אנו סומכין על הפסיקתא דאמר בה למען תהיה תורת ה׳ בפיך כל הקורא בתורה כאלו מניח תפילין, ואמנם שמעתי שגורס שם איפכא כל המניח תפילין כאלו קורא בתורה וצריך עיון שם עכ״ל. והעירותי שם שהמאמר הזה לא נמצא בפסיקתא ולא ברבתי רק במכילתא פרשה בא פי״ז כמו שהבאתי למעלה. ומצאתי באור זרוע הל׳ תפילין סי׳ תקצ״ד הביא וז״ל תני במכילתא המניח תפילין פטור מת״ת שנאמר למען תהיה תורת ה׳ בפיך, פי׳ לא פטור ממש אלא מעלין עליו כאלו תורת ה׳ בפיו עכ״ל וכן מצאתי מובא כן ברוקח הל׳ ברכות סי׳ שס״ט. ועיין במדרש שו״ט מזמור א׳ אמרו ישראל לפני הקב״ה רבש״ע רוצים אנו ליגע בתורה יום וליל אבל אין לנו פנאי, א״ל הקב״ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאלו אתם יגעים בתורה יום ולילה ע״כ.

ת״ל וירא אלהים. וכ״ה בכ״י פלארענץ ופ״ב, ובמקרא כתוב כי ירא אלהים.

שבת ויו״ט. מנחות ל״ו ע״ב, וזההביאמר מקומו למעלה בהלכות תפילין שהביא.

למדנו על הקטנים. מכילתא שם.

מיכן אמרו. מכילתא שם.

מלא וי״ו. הוא דברי רבינו ובעל מנחת שי הביא זאת ולא הזכיר את שם רבינו טוביה עליו. ועיין בבעל הטורים.

ד״א למועדה. עיין מכילתא שם.

יצאו לילות. מכילתא שם.

מיכן אמרו ב״ה. מכילתא שם תנחומא סוף בא ומובא בס׳ והזהיר דף ח׳ ע״א.

של אבי אבא. במכילתא שם סוף פ״ז הגי׳ אלו תפילין של אבי אימא. וכן מובא כן בירושלמי עירובין פ״י ה״א דף כ״ו ע״א ובירושלמי שם הגי׳ הלל הזקן ועיין תוס׳ מנחות מ״ג ע״א ומובא שם דברי המכילתא. ובתנחומא סוף בא אלו תפילין של בית אבי אימא ובס׳ והזהיר דף ח׳ ע״א נשמט מלת ״אבי״.

משנה לשנה. מנחות ל״ו ע״ב.

מפני מה זכה. מכילתא פרשה י״ח וילקוט רמז רכ״ב בשם המכילתא.

שהקדוש ברוך הוא נשבע לאבותינו. במכילתא הגי׳ כיון ששמע כנען שישראל נכנסין לארץ. וכ״ה גי׳ הילקוט.

נשבע לך. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ, והמעתיק השמיט מן לך עד לך.

שלא תהא בעיניך. מכילתא ורש״י עה״ת.

אין העברה אלא הפרשה. מכילתא שם, וילקוט רמז רכ״ג ומובא ברש״י עה״ת.

ששיגרתו בהמה. עיין מכילתא ורש״י עה״ת.

להוציא את המוכר. הוספתי כמו שהוא במכילתא וכן הוא לנכון בכ״י פלארענץ והשמיט המעתיק מן להוציא עד להוציא.

מיכן היה ריה״ג אומר. מכילתא שם. ומשנה בכורות י״ז ע״א.

וחכמים אומרים. הוספתי כמו שהוא בכ״י פלארענץ. וכ״ה במשנה שם ובמכילתא. וכן בבכורות שם דף ט׳ ע״א ר׳ יוסי הגלילי אומר אפשר לצמצם ופירש״י ששניהם יצאו כאחד ושניהם בכורות. וראיתי בכ״י פ״ב הגי׳ משובשת רחל שביכרה [צ״ל שלא ביכרה] ויצאו שני זכרים ראשיהם באחת [צ״ל כאחת] שניהם לכהן שנאמר הזכרים לה׳ לפי שאי אפשר לצמצם [צ״ל לפי שאפשר לצמצם] וחכמים אומרים אפשר לצמצם [צ״ל אי אפשר לצמצם] לפיכך אחד לו ואחד לכהן.

חסר וי״ו. וכן הביא בעל מנחת שי שכ״ה בכל הספרים מדויקים וכן נמנה במסורת בכלל החסרים ודרשת המחבר לא הביא שם. ועיין ברכות כ״ו ע״א וא״ו דפטר חמור ודאי גהיט מתפילך פירש״י בפרשת והיה כי יביאך וכל פטר חמר תפדה בשה והוא חסר וי״ו ובתפילין של רבא כתבו הכותב מלא ואח״כ מחקו והיינו גהיט מחוק עכ״ל ועיין ערוך ערך גחט.

תנו רבנן. בכורות י״ב ע״א. ומכילתא שם.

ולא בכוי. פירש״י ספק חיה ספק בהמה. וע׳ בערוך ערך כוי ובהערת הרמ״ל.

ד״א ופטר חמור. בכורות שם ומכילתא שם.

אמרו רבותינו. בכורות ה׳ ע״ב, ובילקוט רמז רכ״ד הביאהביאמר מכאן אמרו מצות פדיה קודמת למצות עריפה ונרשם בצד בכורות י״ג ע״א ושם הביא ג״כהביאמר ופטר חמור תפדה מה נשתנו פטרי חמורים מפטרי סוסים וגמלים כו׳ וזה לא נמצא שם בדף י״ג ע״א רק הוא בדף ה׳ ע״ב כמו שרשמתי ומאמרים נפרדים הם.

ד״א לפי שנמשלו המצריים לחמורים. עיין ב״ר פצ״ו ד״א יעקב אמר שלא יפדו בי המצרים הם משתחוים לשה ואני נמשלתי בזה, שנאמר שה פזורה ישראל, ובמצרים כתיב אשר בשר חמורים בשרם, וכתיב ופטר חמור תפדה בשה.

אין עריפה אלא הריגה. עיין בכורות י׳ ע״ב עורפו בקופיץ מאחוריו וקוברו פירש״י בקופיץ סכין גדול שכן דרך עריפה. וכן עיין סוטה מ״ו ע״ב.

מצות פדייה קודמת למצות עריפה. מכילתא שם, ובכורות י״ג ע״א, וילקוט רמז רכ״ד ומה שהביא שם ״מכאן אמרו״ הוא לשון המכילתא.

ד״א ואם לא תפדה. מכילתא שם וילקוט שם, ורש״י עה״ת.

בכל פודין. מכילתא שם וספרי קרח סי׳ קי״ח וילקוט רמז רכ״ה.

לרבות מי שלא פדאו אביו. מכילתא שם.

וכן אמרו. מכילתא שם וקידושין כ״ט ע״א.

יש מחר לאחר זמן. מכילתא ורש״י עה״ת.

כמו למחר יהיה האות הזה מחר אנכי נצב. הרי מחר עכשיו. וכאן כי ישאלך בנך מחר הוא מחר לאחר זמן וכן מחר יאמרו בניכם לבנינו (יהושע כב כד) וכן הוא במכילתא ובתנחומא ומובא ברש״י עה״ת.

זו מדת התם, עי׳ מכילתא ורש״י עה״ת.

יכול מאליו. מכילתא שם.

מיכן אמרו. מכילתא שם ותנחומא בא.

כנגד בכורי בהמה. הוספתי כמו שהוא לנכון בכ״י פלארענץ, גם במכילתא ומובא בילקוט רמז רכ״ה בשם המכילתא ובס׳ והזהיר דף ו׳ ע״א וחסר גם בכ״י פ״ב שהשמיט המעתיק מן כנגד עד כנגד. ובתנחומא הלשון משובש ומתוקן לנכון בעץ יוסף ע״ש.

ואפילו אין לו ה׳ סלעים. קדושין ח׳ ע״א ועי׳ ש״ע או״ח סי׳ ש״ה.
צד. ואם אין לו לאדם. משנה בכורות מ״ט ע״א ובגמרא שם מ״ט ע״ב ורבינו הביא כמו שהוא בגמרא שם.

ישראל שיש לו פטר חמור. בכורות י״א ע״א ומובא בס׳ והזהיר דף ט׳ ע״א ושם יש לתקן פודהו בשווי.

ופרה שילדה חמור וכן חמורה שילדה פרה. משנה בכורות ה׳ ע״ב ולפנינו הגי׳ פרה שילדה מין חמור וחמור שילדה כמין סוס. ולפני רבינו היתה הגי׳ במשנה וחמור שילדה פרה. וכן ראיתי בהרא״ש שם סי׳ ד׳ שהביא וז״ל הא דקתני חמור שילדה כמין סוס ה״ה שילדה כמין פרה כו׳ ול״נ דגרס במתני׳ וחמור שילדה כמין פרה כו׳ ומה שנכתב בספרים חמור כמין סוס אגב שיטפא דברייתא הוגה ג״כ כי במשנה כו׳ ע״ש. ומדברי רבינו יש להביא ראיה להשערתו. ובס׳ והזהיר דף ט׳ ע״א הביא וז״ל ולענין פרה שילדה מן חמור וחמור שילדה מן הסוס אמרו חכמים פרה שילדה מן החמור, וחמור שילדה מן הסוס פטורה מן הבכורה. נראה שנוסחא משובשת הי׳ לפניו מן במקום מין.

שני פעמים. חד (שמות יג יג), וחד (שם לד כ).

והלכתא המפריש כו׳. בכורות י״ב ע״ב.

ואבד. הסגרתי והצגתי ״ומת״ כמו שהוא במשנה שם וגם בכ״י פלארענץ הגי׳ ואבד וכן היתה גי׳ בעל והזהיר דף ח׳ ע״ב.

בארבע אותיות. ר״ל ידכה כתיב מלא ה״א בתראה.

מיכן אמרו. מכילתא סוף פי״ח.

ד״א ידכה, יד כהה. זה חסר בכ״י פ״ב ובכ״י פלארענץ, ועי׳ מנחות ל״ז ע״א וברש״י שם. וכן ברש״י עה״ת בא י״ג ט׳ על ידך יד שמאל לפיכך ידכה מלא בפרשה שניה לדרוש בה יד שהיא כהה.

טט בגדפי שתים. מנחות ל״ד רע״ב סנהדרין ל״ד ע״ב ולפנינו ובתנחומא סוף בא הגי׳ בכתפי ופירש״י כתפי שם מקום כשרוצים לומר שתים אומרים טט, ואפריקי נמי מקום וקורין לשתים פת. ונוסחת הערוך בערך טט כמו שהביא רבינו בגדפי ובכ״י פלארענץ הגי׳ בכתפי.

ר׳ ישמעאל אומר לטוטפת לטוטפת הרי שתים. לפנינו בגמרא הגי׳ לטטפת (שמות יג יח) לטטפת (דברים ו ח) לטוטפות (שם יא יח) הרי כאן ארבע וכתב רש״י בסנהדרין שם בפרשת שמע ופרשת כי יביאך כתיב לטטפת חסר וי״ו, אבל בפרשת והי׳ אם שמוע כתיב לטוטפות מלא הרי כאן ד׳ בתים דתפילין של ראש וע״ש בתוס׳ ד״ה לטטפת. ועיין במנחת שי עקב י״א י״ח ותמצא כל הדעות בזה וכתב נבהלתי מראות מבוכה גדולה בין אשלי רברבי גאוני עולם על מלה זו, ועיקר מחלקותם תלוי בגירסת ופירוש ברייתא דר׳ ישמעאל:

אם לחטאים הוא מורה. מכות י׳ ע״ב ועי׳ פסיקתא פסקא שובה דף קנ״ח ע״ב.

תניא ראב״י אומר. שם י׳ סע״א. ועי׳ מדרש שו״ט מזמור כ״ה על כל מיל ומיל היה עומד בורגן ועל כל בורגן צלם והיתה ידו עקומה ומראה להיכן ערי מקלט, הוי על כן יורה חטאים בדרך.

אין שלוח אלא לשון לווי. מכילתא בשלח בפתיחתא ותנחומא ריש בשלח. ילקוט רמז רכ״ו.

ומה שכר נטלו. הוספתי כמו שהוא בכ״ פ״ב וכ״י פלארענץ שהשמיט המעתיק מן ויהי בשלח עד ויהי בשלח וכן נאמר לנכון במכילתא שם. וילקוט רמז רכ״ו.

מאי בכושרות. מכילתא בא פרשה ט״ז.

אימתי צעק פרעה ווי. דרש מלת ויהי לשתי מלות וי הי, ששתיהן ענינם צעקת שבר ואנחה. עי׳ בילקוט בשלח רמז רכ״ה מובא מאמר גדול מתנחומא ופסיקתא ולפנינו בתנחומא לא נמצא, ואין ספק שהיה לפניו בתנחומא הנאבד הנקרא גם ילמדנו, ורבינו טוביה לקח זה ג״כ מהתנחומא ועיין פסיקתא דף פ״ד ע״א.

נהגם. מכילתא ועי׳ רש״י עה״ת.

קרובה דרך. מכילתא ורש״י עה״ת. וילקוט רמז רכ״ו.

קרובה שבועה. מכילתא וילקוט. ועיין פסיקתא פסקא ויהי בשלח דף פ״ה ע״א ובהערה שם.

ועדיין נכדו קיים. בפסיקתא שם עד שלשה דורות השביעו שנאמר אם תשקור לי ולניני ולנכדי וע״ש בהערה צ״ב.

קרובה מלחמה ראשונה לשניה. מכילתא וילקוט שם רמז רכ״ו. וע״ש ברמז רכ״ז הביא מפרקי דר׳ אליעזר. והוא בפמ״ח, קרובה מלחמה ראשונה ר׳ אליעזר אומר כל אותן השנים כו׳.

ד״א כו׳ אמר הקב״ה. מכילתא שם וילקוט רמז רכ״ו. ובכ״י פלארענץ השמיט המעתיק מן אמר הקב״ה עד אמר הקב״ה הרי הבטחתי להם.

מיכן היה רשב״י אומר. מכילתא וילקוט.

ושניים להם. וכ״ה בילקוט. ובמכילתא הגי׳ ושוין להם. אולם במכילתא בפ׳ ויסע פ״ב איתא ג״כ ושניים להם.

ע״א למה הקיפן. במכילתא כתוב ד״א כי קרוב הוא.

אמר הקב״ה. עי׳ במכילתא ושם בקצת שינויים.

כדי שלא יראו עצמות. מכילתא וילקוט רמז רכ״ז.

ד״א למה הקיפן, מכילתא וילקוט ועי׳ רש״י עה״ת.

אלו בני אפרים. עי׳ מכילתא שם וילקוט שם ובפסיקתא פסקא ויהי בשלח פ״ה ע״א וחזית סוף סדרא קמא. ועי׳ פדר״א פמ״ח ובסנהדרין צ״ב ע״א ושמ״ר פ״כ ובתוס׳ סוטה י״ג ע״א ד״ה סרח וברמב״ן עה״ת פ׳ בא פ׳ ומושב בני ישראל ובהערה שלי להפסיקתא סי׳ צ״ז וצ״ח ועי׳, גם בילקוט רמז רכ״ו בשם מדרש אבכיר. ובכ״י פלארענץ השמיט המעתיק מן בני אפרים עד שנאמר בני אפרים.

כדי לעשות. מכילתא ילקוט רמז רכ״ז.

כדי לצרפן כו׳ כדי לנסותם. שם.

מזורזין. הוספתי עפ״י כ״י פ״ב וכ״י פלארענץ, וכ״ה במכילתא עפ״י גי׳ הילקוט אין חמושים אלא מזורזים ומה שהביא ראיה מן וחמש את ארץ מצרים (בראשית מא לד) גם רש״י כתב שם וחמש כתרגומא ויזרזון וכן וחמשים (שמות יג יח) עכ״ל ועי׳ רש״י ריש בשלח שם.

חכם לב. מכילתא שם וילקוט ופסיקתא פסקא ויהי בשלח דף פ״ה ע״ב להודיע שבחו של משה כו׳. וע״ש בהערה ק״ה וציינתי שכ״ה בתוספתא סוטה פ״ד ובגמרא סוטה י״ג ע״א. וכן איתא בזהר בשלח (דף מו ע״א) והא אתמר זכאה חולקא דמשה דישראל הוו עסקי למשאל ממונא ממצראי, ומשה הוה עסיק באומאה דיוסף.

ומנין היה יודע. מכילתא ותנחומא בשלח ופסיקתא שם. ומובא בילקוט רמז רכ״ז בשם הפסיקתא. גם נשנה בתוספתא סוטה פ״ד ובגמרא סוטה י״ג ע״א ודברים רבה פ׳ ברכה בשנויים ובהוספת דברים.

אמרו סרח בת אשר. עיין תוס׳ סוטה שם ד״ה סרח ועי׳ במדרש דב״ר פ׳ ברכה משה היה מסבב ג׳ ימים וג׳ לילות למצוא ארונו של יוסף משנתיגע הרבה פגעה בו סגולה כו׳ פי׳ סרח בת אשר עי׳ במ״כ ויד״מ וכן ראיתי בזהר בשלח דף מ״ו ע״א וסרח בת אשר חויאת ליה למשה. ועי׳ בפסיקתא שם הערה ק״ח.

מיד צף ארונו של יוסף. בפסיקתא שם הערה ק״י העירותי שבכ״י אקספארד וכ״י כרמולי ובילקוט בשלח בשם הפסיקתא מובא וי״א נטל חרס וכתב עליו שם המפורש והשליך ליאור מיד צף ועלה ארונו של יוסף וזה נשמט בפסיקתא ע״י שגגת המעתיק ובשמות רבה פ׳ בשלח נאמר מה עשה משה רבינו וכו׳. המעתיק יצא במלת וכו׳ ידי חובתו וסמך על המקומות האחרים במדרש שמובאהביאמר הזה.

שהרי אלישע תלמידו של אליהו צף הברזל לפניו. שם מובא ראיה מן הכתוב שהרי הוא אומר ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר אהה אדוני והוא שאול ויאמר איש אלהים אנה נפל ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל (מ״ב ו׳ ה׳ ו׳).

בוא וראה. מכילתא שם.

יוסף זכה. מכילתא שם.
קלג. במחנה לויה. פסחים ס״ז ע״א.

והיה ארונו של יוסף. מכילתא שם, ופסיקתא דף פ״ו ע״ב, ירושלמי ברכות פ״ב ה״ב, תוספתא סוטה פ״ד, ותנחומא בשלח, ועי׳ סוטה י״ג ע״א.

בלוחות כתיב. מכילתא שם וכן מובא בילקוט רמז רכ״ז, וכן רש״י בסוטה שם הביא וז״ל אגדה זו מפורשת במכילתא ויהי בשלח כתיב בזה אנכי וכתיב בזה התחת אלהים אנכי [צ״ל אני] כו׳ וסיים. וכן כל עשרת הדברות.

לא תשא. כן הוספתי כמו שהוא לנכון במכילתא ובכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ והשמיט המעתיק מן כתיב עד כתיב.

ויאמר לו הנני. במכילתא סיים יודע היה יוסף שאחיו שונאים אותו ולא רצה לעבור על דברי אביו.

שתי שבועות. מכילתא ופסיקתא פסקא ויהי בשלח דף צ״ד ע״ב ורש״י עה״ת.

ולמה לא השביע את בניו. במכילתא שם מפורש יותר למה השביע את אחיו ולא את בניו, אמר אם אני משביע את בני אין המצרים מניחין אותן, ואם יאמרו להם אבינו העלה את אביו, הן אומרים להם אביכם מלך היה לפיכך השביע את אחיו ע״כ.

פקוד בגלות זה. מכילתא ועי׳ פסיקתא שם ובהערה רע״א.

מלמד שאף עצמות שאר שבטים העלום עמהם מנין זה. במכילתא סיים ומנין שאף עצמות שאר השבטים העלו עמם שנאמר מזה אתכם. ועי׳ בפסיקתא ויהי בשלח דף צ״ה ע״א ושם בהערה רע״ב העירותי שהמאמר הזה הוא מקור לדברי רש״י עה״ת שכתב למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם, וכן בפירושו סוטה ז׳ ע״ב כתב עצמות כל השבטים העלו ממצרים והוא שאמר יוסף והעליתם את עצמותי מזה אתכם עם עצמותיכם עכ״ל. ובילקוט בשלח רמז רכ״ז סיים ג״כ כמו שסיים רבינו ז״ה תרי עשר. והסיום הזה ליתא לפנינו במכילתא ונראה כי הי׳ כן לפני המחבר ובעל הילקוט. ועי׳ ב״ר ספ״ק שגרס מנין אף עצמות של שבטים העלו עמם שנאמר אתכם.

מה איתם מקום. מכילתא וילקוט שם.

שבעה עננים. מכילתא ותנחומא וילקוט רמז רכ״ח וס׳ והזהיר דף י״ט ע״ב ושם מונה ז׳ כתובים אשר כתוב בהם שבעה עננים. ויש שינויים בגירסאות ועיין שם בענפי יהודה אות ג׳.

שנאמר לנחותם הדרך. במכילתא ובילקוט מובא שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה (ישעיה מ ד).

ללמדך. מכילתא וילקוט וס׳ והזהיר שם.

הנני ממטיר. הוספתי כמו שהוא לנכון בכ״י פ״ב ובכ״י פלארענץ ולפנינו במכילתא והמעתיק קפץ מן כתיב עד כתיב.

ובישראל כתיב לא ימיש. בכ״י פלארענץ הגי׳ ובישראל כתיב וה׳ הולך לפניהם יומם. וכצ״ל, ועי׳ במכילתא.

מלמד שעמוד הענן משלים. שבת כ״ג ע״ב ומובא ברש״י עה״ת ובמכילתא איתא כך, מגיד הכתוב שעדיין עמוד הענן קיים היה עמוד האש צומח וכן מובא מלקוט רמז ר״ל בשם המכילתא.

במס׳ שבת. כ״ג ע״ב.