הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב · שמות · פרק 12

מן חמשה עשר בניסן. זה ליתא במכילתא בא רק במכילתא בשלח פ״א על הכתוב בחמשה עשר יום לחודש.

והא כתוב. מכילתא שם.

שהרי יש לנו מאדם עד המבול אתרנ״ו. עיין במבוא אות ז׳ סימן ב׳ שם ביארתי הדברים באר היטב.

מגיד שכיון שהגיע הקץ. מכילתא ומובא בתנחומא בא ובילקוט ורש״י עה״ת.

בו נגאלו. מכילתא.

ליל המשומר. ר״ה י״א ע״ב.

ד״א. הוא במכילתא ובתנחומא בשם ר׳ אליעזר. ומובא גם ברש״י עה״ת.

שני פעמים שמורים. הוא דברי רבינו. בכ״י פ״בהביאמר משובש וקטוע ונאמר לנכון גם בכ״י פלארענץ כמו שהוא לפנינו.

משונה פסוק זה כו׳. הוא דברי המחבר מדנפשיה ולפלא כי במכילתא ובילקוט רמז רי״א מובא הכתוב אל משה ואל אהרן ובעל מאיר עין לא העיר על זה כלום.

כלל. מכילתא בא פט״ו׳ ומובא בס׳ והזהיר דף ה׳ ע״ב וע״ש בענפי יהודה.

יש לי לפרש. הוספת רבינו.

במס׳ נזיר. דף ל״ה ע״ב וכן עירובין כ״ז ע״ב.

למדנו מזה. מכילתא ורש״י עה״ת.

ישראל שמתו אחיו מחמת מילה. עי׳ תוס׳ זבחים כ״ב ע״ב ד״ה ערל.

מנין לרבות. מכילתא שם ועיין במאיר עין אות ו׳.

רבו מגיד. מכילתא.

אף אז האמור כאן מילת עבדיו מעכבתו. עיין במכילתא ותראה שחסר פה וכצ״ל אף אז האמור כאן מילת זכרים מעכבתו ומה להלן מילת עבדיו אף כאן מילת עבדיו ועי׳ במפרשי המכילתא גם במדות סופרים ובמאיר עין והילקוט רמז רי״א גרס ומה כאן מילת עבדיו אף להלן מילת עבדיו. ובכ״י פ״ב נשמט מן אז יקריב לעשותו א׳ עד לעשותו ב׳ ובכ״י פלארענץ כתוב כמו שלפנינו.

זו דברי ר׳ אליעזר. וכן גירסת הילקוט, ועי׳ תוס׳ יבמות ע׳ ע״ב ד״ה אי מה פסח ועי׳ במדות סופרים ומאיר עין.

ר׳ ישמעאל. כ״ה גם בילקוט בשם המכילתא ועיין במאיר עין שגורס ר׳ יהושע במקום ר׳ ישמעאל, וכן ברש״י עה״ת הגי׳ דברי ר׳ יהישע.

ר׳ אליעזר אומר. עי׳ במכילתא ושם הגי׳ תושב ושכיר לא יאכל בו. תושב זה גר תושב שכיר זה הגוי ואח״כ מובא שם רבי אליעזר אומר תושב ושכיר למה נאמר כו׳ וכן הביא הילקוט ברמז רי״א בשם המכילתא.

תושב ושכיר בתרומה. בפ׳ אמור כב י.

מה כאן פסל בו את הערל אף להלן. כ״ה גם גי׳ הילקוט וכ״ה ביבמות ע׳ ע״א מה תושב ושכיר בפסח ערל אסור בו אף תושב ושכיר בתרומה ערל אסור בו. אולם במכילתא לפנינו הגי׳ נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה מה להלן פוסל את הערל אף כאן פוסל בו את הערל. יש לתקן שצ״ל מה מכאן פוסל את הערל אף להלן פוסל בו את הערל כגי׳ רבינו וכאשר הביא הילקוט ברמז רי״א בשם המכילתא. וכמו שהוא לנכון בגמרא שם ולפלא כי כל מפרשי המכילתא לא העירו על זה.

ר׳ יצחק אומר. מכילתא שם. ועי׳ יבמות ע״א ע״א אמר רב שמעיה לאתויי ערבי מהול וגבעוני מהול ופירש״י גבעוני שם אומה שמוהלין עצמן, ובגמרא שם נרשם בצדו ס״א גבנוני מהול. וכן היה גי׳ הילקוט במכילתא ונרשם שם בגליון פי׳ בני קטורה הדרים בהרים גבנונים. וזה לקוח מהערוך ערך גבן ע״ש.

במס׳ נדרים. דף ל״א ע״ב.

בחבורה אחת. מכילתא שם.

ומה אני מקיים בבית אחד בחבורה אחת. במכילתא הלשון משובש ויש לתקן שם עפ״י גי׳ המחבר וע״ש במאיר עין אות כ״ח.

יוצאין לחוץ. עיין במאיר עין שהגיה יוצאין לחצר.

ואם היו בחוץ. במכילתא הגי׳ היו בחצר.

אבל לא בשתי חבורות. עיין במאיר עין אות ל׳.

והלא כבר נאמר משכו. מכילתא עי״ש ועי׳ רש״י עה״ת ופסחים פ״ד ע״ב.

במס׳ יבמות. דף מ״ז ע״א.

סגופים ודחופים. בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב סחופים דחופים. וכן בגמרא שם דווים דחופים סחופים. ופירש״י שם סחופין שפלין וכפויין כמו סחופי כסא (שבת סו.) פי׳ כפיית הכסא ולדעתי יותר נכון שהוא מלשון נסחף אבירך (ירמיה מו טו) ענינו דחייה ודחיפה. ידחה רשע, תר׳ אסתחיף. וסגופים לשון ענוי. לענות נפש, תר׳ לסגפא נפשא.

כדרך שאמרה נעמה לרות. עי׳ יבמות שם מ״ז ע״ב.

מנין עמך כו׳. הוספת רבינו.

אז אז לגזירה שוה. לעיל (פסוק מד) כתיב אז יאכל בו ועי״ש בהערה שי״ז ולפנינו במכילתא הגי׳ המול לו כל זכר מגיד שמילת זכרים מעכבתו מלאכול בפסח, אין לי אלא מילת זכרים מילת עבדים מנין, הרי אתה דן נאמר כאן אז, ונאמר להלן אז, מה להלן מילת עבדים אף כאן מילת עבדים ומה להלן מילת זכרים אף כאן מילת זכרים דברי ר׳ ישמעאל. אולם בעל זה ינחמנו והגאון באיפת צדק והובא במאיר עין, הגיהו שצ״ל ומה כאן מילת זכרים אף להלן מילת זכרים ולכן יש להגיה בדברי המחבר מה להלן מילת עבדיו מעכבתו אף כאן מילת עבדיו מעכבתו. ועתה ראיתי בכ״י פלארענץ וכ״י פ״ב ששם הגי׳ נכונה כמו שתקנתי.

מה אזרח בי״ד. עי׳ במכילתא. ורש״י עה״ת הביא וז״ל ועשה פסח יכול כל המתגייר יעשה פסח מיד ת״ל והיה כאזרח הארץ מה אזרח בארבעה עשר אף גר בארבעה עשר.

לימד ישראל שמתו אחיו מחמת מילה. עי׳ מכילתא ושם הלשון משובש וקטיעה ועי׳ במאיר עין וכאשר הביא המחבר כן הוא גם ברש״י עה״ת וכל ערל לא יאכל בו להביא את שמתו אחיו מחמת מילה שאינו מומר לערלות כו׳.

בא הכתוב. מכילתא, ורש״י עה״ת.