לפיכך זכה שם לטלית. מפשט דברי המדרש כי הטלית הוא מה שמפרש אח"כ כפיתו בסרבלהון ולכן לא אמר שם בלשון ד"א כי הכל דבור אחד הוא וכן מפרש אח"ז שכר יפת מהמקרא ביום ההוא אתן לגוג וגו'. וגדול שכר שם משכר יפת. כי שם לוקח שכרו בחיים ויפת רק לאחר מיתה אבל בתנחומא איתא. מה פרע הקב"ה לשם. פרע לו שכרו מצות תכלת פתילין בטליתו שהיה מכסה בה (כן גרס היפ"ת בתנחומא) ומזה משמע כי גם בב"ר הפירוש לטלית לטלית זה טלית של מצוה וכמ"ש רש"י בחומש וכמו שביאר דבריו היטב הרא"ם ע"ש בדבריו:
קריאה במקור
יפה תואר על בראשית רבה · פרק 36 · פסקה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a44ffe69373c8fd738f0fb5c5cbd120ad929ff62abbf1b927a3a4daad1b0b6e6