יפה תואר על בראשית רבה · פרק 36 · פסקה 7

נתפרק יינו מעליו. והפגת היין נקרא יקיצה [וכאלו כתיב בקרא ויקץ מנח יינו כי הרבה פעמים מצינו בתנ"ך אשר האותיות בכל"ם נצבו שלא במקומם וכמו שמפרשי ולקח מדם הפר דם מהפר. וכן בדמעות שליש יתפרש דמעות בשליש ועוד רבים וכ"נ גם הדרש הזה מהמדרש]:

בנו הקטן בנו הפסול. י"מ דדריש משום דיפת היה קטן ממנו וכמ"ש רש"י בע"ז דף ט' ע"א ולמה קורא לחם הקטן ע"כ הוראתו הפסול. אמנם לדעתנו חם הוא באמת קטן מיפת וכמו שנבאר לקמן בפל"ז. ולפ"ז הוכחת המדרש הוא משום דמיותר הוא. ולמה תארהו בשם קטן הלא ידעינן מי הוא חם. אם לא להודיעו פסולו. כי כבר הכיר נח את פסולו באשר שימש בתיבה כדלקמן:

ואין קללה הוה במקום ברכה. הנה מצינו כמה פעמים כי המתברך אם ירשע יקולל אח"ז וכאשר מצינו בישראל שכמה פעמים נתברכו. ובכ"ז כאשר פשעו ומרדו נתקללו. אבל פה הפירוש כיון שהקב"ה ברך לחם בכלל בני נח. לא נכון הוא כי נח יקלל אותו:

כנען ראה והגיד לחם. כתב הר"ן כי במה דכתיב וירא חם אבי כנען נרמז שכנען היה שותף עם אביו בעבירה זו:

כעור ומפוחם. אע"ג ששחרותם באה להם ממקום מולדתם ומושבם. שיושבים בצד הדרומי מקום שהחמה יוקדת שם. והשמש שזפתם הפך מיושבי באקלימים הממוצעים שיושביהם המה יפים. מ"מ נח קללו שבניו יהיו נדחים באקלים הזה מקום שיושביו הם שחורים [א"ה כן חשבו לפנים. ועתה נודע לנו כי לא האקלים הוא הגורם. אך זה הוא גורל משפחת הכושים מאז. וגם אם יגורו באקלימים הממוצעים לא ימירו את עורם דור אחר דור]:

לפיכך יצא הם מפוחם. קרוב לומר כי כנען נולד מהתשמיש ששמש אביו חם בתיבה. ולכן קללו נח לכנען הנולד בפסול כאשר שנה אביו חם לחטוא. לשמש בתיבה ולנהוג קלון באביו נח: