פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 52 · פסקה 4

כיון שראה אותם משה. שעשו כאשר צוה ה' שמח ושרתה עליו רוה"ק ששורה מתוך שמחה של מצוה:

ועמד בעצמו. כי הקרשים היה גבהם יו"ד אמה רחבם אמה וחצי ואמה עובי ולא היה להם שום אחיזה כי הידות למטה היו דקות ושני אדנים לכל קרש נמצא הקרשים מחזיקים את האדנים ולא בהיפך והבריחים מאחר שהיו שני בריחים לכל כותל ובריח אחד בעצמו בלא אחיזה בדבר אחר הרי הוכפל עוד המשא בכפלי כפלי כפלים באין מחזיק ויפול הכותל עם הבריחים ולא יתכן שיעמוד הכותל כ"א בנס. ויתכן שזהו מ"ש בשבת ב' והבריח התיכון בתוך הקרשים בנס היו עומדים ע' רש"י ותוספות שפירשו שהיה סובב ונכפל לג' רוחות. וזה צ"ע גדול מנין להם לעשות פלוגתא כזו בין הגמרא ובין ברייתא דמלאכת המשכן והמדרשים שכולם סוברים שהבריח התיכון ארכו שלשים אמה ואורך כל הכותל בדרום וכן בצפון שהיה של כ' קרשים כל קרש אמה וחצי. וכמ"ש ב"ר פ"ד ס"ד וש"נ וכן הוא ברש"י בחומש בסדר תרומה שהבריח התיכון היה ארכו שלשים אמה כמדת הכ' קרשים ומ"ש בב"ר הנ"ל שהיה ל"ב אמה ע' מה שכתבתי שם בביאורו. ולשון הגמרא בנס היה עומד שייך על המשכן ופי' שלא הועיל גם הבריח התיכון להעמיד הקרשים כנ"ל אלא הכל היה עומד בנס המשכן עם הבריחים כדעת המדרשים. ולפי פירוש רש"י ותוספות היל"ל סובב או מקיף או נכפף. ולדעת רש"י ותוספות היה הבריח התיכון ארכו ע"ו אמה וצע"ג ואם קבלה נקבל:

הוא נבנה בעצמו. ע' ריש שי"ר וכן הוא בפסיקתא פר' ו' ס"ז וע' במ"ר פ' י"ד ס"ג: