פירוש מהרז״ו על שמות רבה · פרק 52 · פסקה 5

צאינה וראינה. שי"ר ובמ"ר פ' י"ב ס"ח:

אימתי נאמר. וכמ"ש בסמוך ולא מצאתי שעשתה ב"ש וכו' וע' מ"כ בסמוך. וצריך לגרוס כאן מאמר ר' יצחק הקודם אלא מה עטרה וכן הוא במ"ר בהדיא ובשי"ר שם:

רשב"י שאל את ר"א. גם זה שו"ש:

ועד שקראה אמי. פי' לא זז מחבבה עד שקראה אמי. וכן הוא שו"ש:

ולאמי אלי האזינו. כמ"ש במ"כ וזהו בעטרה שעטרה לו אמו שזהו העטרה שלו שהגיעה למדרגה זו לקראה אמי. וג' מעלות אלו הבת כנועה ומשועבדת לאביה ואמה. והאחות עם אחיה משתחוים בלא אדנות ושעבוד. אך האם בגדר מעלה וממשלה על הבן והבת ומצוה עליהם כרצונה ועושים כרצונה וכן ישראל קודם מתן תורה שמעי בת וראי הטי אזנך ואח"כ במשכן למען אחי ורעי כדלעיל בריש הפרשה. ואח"כ כשגוזר גזירה והצדיק מבטלה צדיק גוזר והקב"ה מקיים מדרגת האם וזהו אמיתת רצונו וזהו עטרתו דוק והבן:

ונשקו על ראשו. אמר אם לא באתי לעולם אלא לשמוע הטעם הזה די. כן הוא שם ושם:

ביום חתונתו בסיני. חיתונים היו שנאמר וקדשתם היום ומחר וגו' וביום שמחת לבו זה מתן תורה שנאמר ויתן אל משה ככלותו ככלתו כתיב. ד"א ביום תתונתו באוה"מ ביום שמחת לבו זה בית עולמים וכו' כן הוא במ"ר פר' י"ב סוף ס"ח ע"ש עוד ובשי"ר שם וכן צ"ל כאן. וע' סד"ע פרק ט"ו בא"א:

יפה נוף ננפי. כצ"ל שמ"ש יפה נוף פי' שבלשון יוני קורין לכלה ננפי כמ"ש ב"ר פר' ע"א ס"ח. ולעיל פר' ל"ו בס"א בפסוק זה:

מעשה היה. מדרש איכה פסוק ספקו עליך:

כיפה של חשבונות. שם באיכה. ומ"ש ויצר פי' שיהיה מיצר ומצטער אם לא יהיה חשבונו טוב:

ערבה השמחה וגלה משוש כל הארץ. פסוק הוא בישעיה כ"ד י"א והמאמר מן התנחומא סדר שמיני סוף ס"ו וז"ל אמר ישעיה צווחה על היין בחוצות ערבה כל שמחה מהו ערבה וכו' חשכה כד"א ויהי ערב וכו' שבת משוש (פסוק הוא באיכה ה') שבתה ציון שכתוב בה יפה נוף משוש כלהארץ וכצ"ל כאן ומ"ש כאן קבלה הוא תרגום של חושך כמ"ש אימה חשיכה אימתה וקבלה. הש"י יאיר מאפלינו כנאמר והיה לעת ערב יהיה אור. והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים אכי"ר: