מדרש לקח טוב על שיר השירים · פרק 1 · פסוק 3

לריח שמניך טובים. זה ריח שמנו של צדיקים שבכל דור ודור שהרי הצדיק שקנה לו שם טוב נמשל כשמן הטוב שנ' טוב שם משמן טוב. ואו' בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראש אל יחסר. ולמה נמשלו הצדיקים לשמן לומ' לך מה השמן מר מתחלתו וסופו מתמתק. כך הצדיקים מתייסרין תחלה וסופן מתגדלין כענין שנ' עוד ינובין בשיבה דשנים ורעננים יהיו. ואו' והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאוד. ומה השמן צף על כל המשקים. אף הצדיקים עליונין על כל בני אדם ומה השמן רפואה לאדם ומצהיל פנים. אף מעשה הצדיקים רפואה ומצהיל פניהם שנ' רפאות תהי לשרך. ואו' חכמת אדם תאיר פניו. לפיכך כנסת ישראל אומ' לפני הקב"ה רבונו של עולם זכור לנו את ריח הצדיקים שעמדו בכל דור ודור ואל תגשנו ביד האמות.

שמן תורק שמך. אבא מרי ז"ל פירש הוא שם שמן שריחו טוב למאור לפי שלא נאמ' שמך יורק ששמן לשון זכר. וגם השם לשון זכר. לכך נאמ' כי תורק הוא שם השמן. ד"א שמן תורק שמך תי"ו במקום יו"ד לפי שאותיות אית"ן מתחלפות. ופירושו של פסוק כשם שהשמן הטוב המריקין אותו מכלי אל כלי וריחו נודף כך יצא שם הצדיקים. במקום שנשחטו על קדושת השם כגון רשב"ג נשיא ישראל ור' ישמעאל בן אלישע כהן גדול בן כהן גדול שבא הקוסנטור בימי מלכות הרשעה ומצאם יושבין בעזרה נושאין ונותנין בהלכות הפסח נטלם והביאם לפני המלך. בא להורג את רשב"ג אמ' לו ישמעאל בחייך התחל בי ולא אראה במיתת חבירי שאני כהן גדול בן כהן גדול. בא להורג את ר' ישמעאל אמ' לו רשב"ג התחל בי שאני נשיא בן נשיא מיד התיי ראשו של רשב"ג בסייף. ביקש להרוג את ר' ישמעאל ובקשה בת מלך להפשיט את עורו שהיה נאה כיוסף הצדיק והפשיטו את פניו מזקנו עד מקום תפילין וקבלו עליהם את הדין ומתו על קדושת שמך וכן חוצפית התורגמן שהיה ר' עקיבא קורא אותו יפיפית מבני אדם הוצק חן בשפתותיך שהיה יודע בע' לשונות ותפשוהו והרגוהו. וכן ר' יהודה הנחתום שלא הלך לעולם ד' אמות בלא תורה. ולמה נקרא שמו יהודה הנחתום שהיה מוציא דברי תורה עריבים כלחם חמודות. ומצאוהו בורח והרגוהו. וכן ר' יהודה בן בבא שמצאוהו יושב וסומך זקנים בין אושא לשפרעם ונעצו בו ג' מאות לונכיות של ברזל עד שנעשה עצמו ככברה. וכן בן עזאי חתנו של ר' עקיבא שמתוך חיבתו בתורה הניח את אשתו מצאוהו בבית המדרש והרגוהו. וכן ר' עקיבא היו עושין קולמוסים של קנין ונותנין בין צפרניו לתוך כ' שנה הוציאונו מבית האסורין והרגוהו. והוא היה קורא קרית שמע של שחרית ויצאה נשמתו באחד. וכן ר' חנניה בן תרדיון פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא לעסוק בתורה ומצאוהו יושב ודורש וספר תורה מונח לו בחיקו כרכוהו בספר והקיפוהו חבילי זמורות ושרפוהו. וכן ר' טרפון שהיה חרד במצות פעם אחת היה רעב בארץ ישראל וקידש ג' מאות נשים כדי להאכילן בתרומה. ומצאוהו בעזרה ועיוורוהו. וכן ר' ישבב שהיה משארית החסידים ונתפש על מטתתו ונהרג.

על כן עלמות אהבוך. על שרואין אומות העולם שנקראו עלמות שנ' ועלמות אין מספר. לפי שרואין ייחודן של צדיקים שנהרגין על קדושת שמך חוזרין על כרחן ונותנין הודייה לשמך הגדול כדרך שנעשה בימינו בקהלות אשכנז בשנת תתתנ"ו כשנתנו יד בני שעיר לעלות על ארץ הצבי ושלחו ידיהם בקהלות ונשחטו אל קדושת השם כל אלה וכאלה ראה שלמה ברוח הקדש ודבר עליהם. לריח שמניך טובים שמן תורק שמך. הם הצדיקים שבכל הדורות המיחדים שמך ושמם הולך מסוף העולם ועד סופו כשמן הטוב והוא שאמ' דוד כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה. ד"א לריח שמניך טובים. ר' חייא בשם ר' אחא דרש שני שמנים הם שמן כהונה ושמן מלכות. ורבנן אמרי לריח שמניך טובים תורה שבכתב ותורה שבעל פה. שמן תורק שמן זו שמנה של תורה שישראל עוסקין בה כענין שנ' בחזקיהו וחובל עול מפני שמן. חובל עולו של סנחריב מפני שמנו של חזקיהו וסיעתו שהיו עוסקין בתורה ובמצות. על כן עלמות אהבוך. אלו גירי הצדק שרואין שמנן של צדקים שמתדבקין בקונם. ובאין ומתגיירין להדבק בשם. ד"א לריח שמניך טובים לפי שידענו הטובות שעשית עם אבותינו מימי קדם על שגלינו מארצנו לא שכחנוך בין הגוים. שמן תורק שמך. אעפ"י ששמננו הורק לחוצות כשמן שמתרוקן מכלי לכלי ונתרוקננו מכל הטובות שנתת לאבותנו שמך בפינו תמיד כענין שנ' כל זאת באתנו ולא שכחנוך וגו'. אלא ייחודך בקרבנו. על כן עלמות אהבוך. על כן שישראל מיחדים שמך בכל הדורות עלמות אהבוך כל הימים אהבוך כל העלמות שבראת לא שכרנוך בין בארץ בין בחוצה לארץ. שמך בפיהם תמיד. ד"א. עלמות. על מות אהבוך אעפ"י שמתים אינם כופרים בשמך כענין שנ' אם הרגם ודרשוהו ושבו ושחרו אל. ד"א. כמו ועלמות אין מספר. כלומ' אפי' האומות אהבוך ומדבקים בייחודך על שרואין את ישראל מייחדים את שמך. באים גם הם תחת כנפי השכינה.