מדרש תנחומא · כי תשא · סימן 14

‎וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ. כָּךְ פָּתַח רַבִּי תַּנְחוּמָא בַּר אַבָּא, לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים (דניאל ט, ז). אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין צְדָקָה לְפָנֶיךָ, מַבִּיטִין אָנוּ בְּמַעֲשֵׂינוּ וְאָנוּ מִתְבַּיְשִׁין. אֵין לָנוּ שָׁעָה שֶׁאָנוּ בָּאִים בִּזְרוֹעַ אֶלָּא בִּשְׁעַת בִּעוּר מַעַשְׂרוֹתֵינוּ מִן הַבַּיִת, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תְכַלּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ (דברים כו, יב), כָּל עִנְיַן אוֹתוֹ פָּרָשָׁה. הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם (דברים כו, טו).

אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: גָּדוֹל כֹּחָן שֶׁל בַּעֲלֵי מַעַשְׂרוֹת, שֶׁהוֹפְכִין אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה. שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הַשְׁקָפָה, לְשׁוֹן צַעַר הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּשְׁקֵף עַל פְּנֵי סְדֹם (בראשית יט, כח) וַיַּשְׁקֵף ה' אֶל מַחֲנֵה מִצְרַיִם (שמות יד, כד). בְּעַד הַחַלּוֹן נִשְׁקְפָה וַתְּיַבֵּב (שופטים ה, כח), וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים (מלכים ב ט, לב), כִּי בְּחַלּוֹן בֵּיתִי בְּעַד אֶשְׁנַבִּי נִשְׁקָפְתִּי וָאֵרֶא בַּפְּתָאיִם (משלי ז, ו-ז). וְהַשְּׁאָר כֻּלָּם פִּתְרוֹנָם לְשׁוֹן צַעַר, חוּץ מִזּוֹ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ וּבָרֵךְ (דברים כו, טו). וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁהוֹפְכִין קְלָלָה לִבְרָכָה.

אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מַבִּיטִין בְּמַעֲשֵׂינוּ, יֵשׁ לָנוּ בֹּשֶׁת פָּנִים. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם נוֹתֵן שָׂדֵהוּ לַאֲרִיסוּת, נוֹתֵן הַזֶּרַע וְהַפְּעֻלָּה וְחוֹלֵק עִמּוֹ בְּשָׁוֶה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ (תהלים כד, א), וְהוּא מוֹרִיד הַטַּל וְהַמָּטָר, וְהוּא מְשַׁמֵּר הַכֹּל, וְאֵינוֹ מְבַקֵּשׁ אֶלָּא אֶחָד מֵעֲשָׂרָה מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמָה אֶחָד מֵחֲמִשִּׁים, הֱוֵי, לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים. רַבִּי יוֹסִי אוֹמֵר: יֵשׁ בּוּשָׁה גְּדוֹלָה מִזּוֹ, יִשְׂרָאֵל עוֹבְרִין בְּיַם סוּף וּפֶסֶל מִיכָה עוֹבֵר עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעָבַר בַּיָּם צָרָה (זכריה י, יא), וְהַיָּם נִקְרַע לִפְנֵיהֶם. הֱוֵי, לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים.

אָמַר רַבִּי יוּדָן: כְּתִיב: וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵית אֵל וַה' עִמָּם (שופטים א, כב). הוֹלְכִין לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה, וְאַתְּ אוֹמֵר וַה' עִמָּם. וְכִי יֵשׁ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. הֱוֵי, לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים. כַּיּוֹצֵא בּוֹ: וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ (שופטים יח, כז). וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה, צַלְמָא. וְאֶת הַכֹּהֵן, כֻּמְרָא. וַיָּבוֹאוּ עַל לַיִשׁ, זוֹ פַּמְיַאס. עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ, עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה וְהִיא מַצְלְחָא בִּידֵיהוֹן, וְאַתְּ אָמַר עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ. יֵשׁ צְדָקָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ. הֱוֵי לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים. אַתְּ מוֹצֵא, שֶׁבַּיּוֹם שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל, בּוֹ בַּיּוֹם יָרַד לָהֶם אֶת הַמָּן וְנָטְלוּ מִמֶּנּוּ וְהִקְרִיבוּ מִמֶּנּוּ לִפְנֵי הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלַחְמִי אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ סֹלֶת וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ הֶאֱכַלְתִּיךָ וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ וַיֶּהִי וְגוֹ' (יחזקאל טז, יט). מַהוּ וַיֶּהִי? וְיָרַד לְמָחָר, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: וְהָיָה כָזֶה יוֹם מָחָר (ישעיה נו, יב). וְלֹא פָּסַק הַמָּן, הֱוֵי, לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים. וְאַף עַל פִּי כֵן וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם (נחמיה ט, כ).

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִי אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה? חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אֲמָרוּהוּ. בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ מִן הַכִּבְשָׁן, נִתְכַּנְּסוּ כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִתְכַּנְּשִׁין אֲחַשְׁדַּרְפְּנַיָּא סִגְנַיָּא וּפַחֲוָתָא וְהַדָּבְרֵי מַלְכָּא (דניאל ג, כז), וְעָמְדוּ וְרָקְקוּ לְיִשְׂרָאֵל בִּפְנֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: אַתֶּם יְדַעְתֶּם שֶׁאֱלֹהֵיכֶם עוֹשֶׂה נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כָּאֵלּוּ, וּגְרַמְתֶּם לְעַצְמְכֶם לְהַחֲרִיב אֶת בֵּיתוֹ. וְרָקְקוּ בִּפְנֵיהֶם עַד שֶׁעָשׂוּ כָּל גּוּפָם רֹק. וְהָיוּ חֲנַנְיָה וַחֲבֵרָיו מַגְבִּיהִים פְּנֵיהֶם לְמַעְלָה וְצִדְּקוּ אֶת הַדִּין, וְאָמְרוּ: לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים.

דָּבָר אַחֵר, לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה, אָמַר רַבִּי שְׁמוֹאֵל בַּר נַחְמָן, נָאֶה לַאֲבוֹתֵינוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה וְלוֹמַר כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, שֶׁמָּא נָאֶה לָהֶם לוֹמַר אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁיָּרַד מֹשֶׁה מִן הָהָר מַה כְּתִיב שָׁם? וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה (שמות לב, יז). וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה קוֹל מִלְחָמָה בַּמַּחֲנֶה. הֱשִׁיבוֹ: אֵין קוֹל עֲנוֹת גְּבוּרָה וְאֵין קוֹל עֲנוֹת חֲלוּשָׁה קוֹל עַנּוֹת אָנֹכִי שֹׁמֵעַ. מַהוּ קוֹל עַנּוֹת? קוֹל חֵרוּפִין וְגִדּוּפִין. וְכֵן כְּתִיב: וַיִּשְׁמַע יְהוֹשֻׁעַ אֶת קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה.

וּבָאוּ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וּפֵרְשׁוּהָ: אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם פֶּסֶל וּמַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת (נחמיה ט, יח). וְכִי חִסֵּר הַמִּקְרָא כְּלוּם? וְלָמָּה הוֹסִיף הַמִּקְרָא וַיַּעֲשׂוּ נֶאָצוֹת גְּדֹלוֹת? שֶׁהָיוּ מְחָרְפִין וּמְגַדְּפִין כְּלַפֵּי עַצְמָן, שְׂבֵעִים מִן הַמָּן וּמַקְרִיבִין מִמֶּנּוּ לָעֵגֶל, מְחָרְפִין בְּכָל כֹּחָן בַּשְּׂחוֹק, וְאַחַר כָּל זֹאת, וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם. הֱוֵי לְךָ אֲדֹנָי הַצְּדָקָה. אָמַר רַבִּי לֵוִי: יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבִין לְמַטָּן וְחוֹרְטִין אֶת הָעֵגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אוֹתוֹ בַּחֶרֶט. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְלָה חוֹקֵק לוּחוֹת לִתֵּן לָהֶם דִּבְּרוֹת חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ.