מדרש תנחומא · כי תשא · סימן 13

‎בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי, זֶה אֶחָד מִשִּׁבְעָה בְנֵי אָדָם שֶׁנִּקְרָא לָהֶם שְׁמוֹת. יִשַׁי נִקְרָא לוֹ אַרְבָּעָה, בְּצַלְאֵל שִׁשָּׁה, יְהוֹשֻׁעַ שְׁמוֹנָה, אֵלִיָּהוּ אַרְבָּעָה, מֹשֶׁה שִׁבְעָה, מָרְדְּכַי שְׁמוֹנָה, דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה אַרְבָּעָה. אֵלִיָּהוּ אַרְבָּעָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת: אִישׁ יְרוּשַׁלְמִי הָיָה, וּמִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין הָיָה, וּמִיּוֹשְׁבֵי לִשְׁכַּת הַגָּזִית הָיָה, וּמִכְּרָךְ שֶׁל יְהוּדָה הָיָה, וּבִשְׁנֵי שְׁבָטִים הָיָה חֶלְקוֹ. חֲמִשָּׁה בְּבִנְיָמִין, דִּכְתִיב: וְצֵלַע הָאָלֶף וְהַיְבוּסִי הִיא יְרוּשָׁלַיִם גִּבְעַת קִרְיַת (יהושע יח, כח). וּשְׁלִישִׁית בִּיהוּדָה, צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַּל גָד (יהושע טו, לז). צְנָן, שֶׁהִיא צִנָּה. חֲדָשָׁה, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַדְּשָׁהּ לֶעָתִיד לָבוֹא. מִגְדַּל גָּד, שֶׁמִּשָּׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹצִיא וּמְגַדֵּד מִשְׁכְּנוֹתֵיהֶן וּמַשְׁתִּיתֵיהֶן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם.

וְנִקְרָא לוֹ אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת (בדברי הימים), שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם (דה״‎א ח, כז). יַעֲרֶשְׁיָה, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כּוֹעֵס וּמַרְעִישׁ עוֹלָמוֹ, עוֹמֵד אֵלִיָּה וּמַזְכִּיר אֲבוֹת הָעוֹלָם לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְרַחֵם. לְפִיכָךְ כְּתִיב: וְיַעֲרֶשְׁיָה וְאֵלִיָּה וְזִכְרִי בְּנֵי יְרֹחָם, הֲרֵי אַרְבָּעָה שֵׁמוֹת.

בְּצַלְאֵל נִקְרָא לוֹ שִׁשָּׁה, וְאַתָּה מְיַחֵס וּבָא מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל יְהוּדָה בְּדִבְרֵי הַיָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבְנֵי יְהוּדָה פֶּרֶץ חֶצְרוֹן וְכַרְמִי וְחוּר וְשׁוֹבָל (דה״‎א ד, א). וַהֲרֵי אֵין חֶצְרוֹן אֶלָּא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל יְהוּדָה הָיָה, דִּכְתִיב: וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ חֶצְרֹן וְחָמוּל (בראשית מו, יב). וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: וְאַחַר מוֹת חֶצְרוֹן בְּכָלֵב אֶפְרָתָה וְאֵשֶׁת חֶצְרוֹן אֲבִיָּה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַשְׁחוּר אֲבִי תְקוֹעַ (דה״‎א ב, כד). וְכִי יֵשׁ אָדָם מֵת בְּאָדָם שֶׁהוּא אוֹמֵר וְאַחַר מוֹת חֶצְרוֹן בְּכָלֵב? אֶלָּא מַה הוּא? מִשֶּׁמֵּת חֶצְרוֹן, בָּא כָּלֵב אֶל אֶפְרָת, זוֹ מִרְיָם, שֶׁפָּרוּ וְרָבוּ יִשְׂרָאֵל עַל יָדֶיהָ. וּכְתִיב: וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר, וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי, וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת בְּצַלְאֵל (דה״‎א ב, יט, כ). וּרְאָיָה בֶן שׁוֹבָל הֹלִיד אֶת יַחַת, וְיַחַת הֹלִיד אֶת אֲחוּמַי וְאֶת לָהַד, אֵלֶּה מִשְׁפְּחוֹת הַצָּרְעָתִי (דה״‎א ד, ב).

בְּצַלְאֵל, שֵׁם שֶׁקָּרְאָה לוֹ אִמּוֹ אֻמָּתוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לוֹ חֲמִשָּׁה, עַל שְׁמוֹ שֶׁל מִשְׁכָּן שֶׁל אַהֲבָה. רְאָיָה, שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁהוּא מְתֻקָּן מִבְּרֵאשִׁית לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּשְׁכָּן. בֶּן שׁוֹבָל, שֶׁהוּא בָּא לְהַעֲמִידוֹ. יַחַת, שֶׁנָּתַן חִתִּיתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל. אֲחוּמַי, שֶׁאִחָה אֶת יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. לָהַד, שֶׁהֶעֱמִיד הוֹד וְהָדָר בַּמִּשְׁכָּן שֶׁהָיָה הֲדָרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל.

וְרַבִּי אַדָּא בַּר חִיָּא אָמַר: לָהַד, שֶׁהַדַּל שֶׁבַּשְּׁבָטִים מִדַּבֵּק לוֹ בַּמִּשְׁכָּן. וְאֵיזֶה? וְאִתּוֹ אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן (שמות לח, כג). אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן פָּזִי: אֵין לְךָ גָּדוֹל מִכָּל הַשְּׁבָטִים מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה. וְאֵין לְךָ יָרוּד מִן שֵׁבֶט דָּן, שֶׁהָיָה מִן הַשְּׁפָחוֹת, מַה כְּתִיב בּוֹ: וּבְנֵי דָן חֻשִׁים (בראשית מו, כג). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יָבוֹא וְיִזְדַּוֵּג לוֹ, שֶׁלֹּא תְּהֵא רוּחוֹ גַּסָּה, שֶׁגָּדוֹל וְקָטָן שָׁוִין לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: לְעוֹלָם אַל יָגֵיס אָדָם בִּכְבוֹדוֹ, הַמִּשְׁכָּן נַעֲשָׂה בִּשְׁנֵי שְׁבָטִים אֵלּוּ. וְאַף בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כֵּן עָשׂוּהוּ, שְׁלֹמֹה מִיהוּדָה וְחִירָם מִדָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי (מלכים א ז, יג). וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים כְּתִיב: בֶּן אִשָּׁה מִן בְּנוֹת דָּן (דה״‎ב ב, יג), שֶׁהָיָה אָבִיו מִנַּפְתָּלִי וְאִמּוֹ מִדָּן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲשִׂיתֶם מִשְׁכָן וּמִקְדָּשׁ שֶׁהָיוּ כַּחוֹמָה. וְלֶעָתִיד אֲנִי אֶבְנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְתִהְיֶה מֻקֶּפֶת בְּחוֹמַת אֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ (זכריה ב, ט).