מדרש תנחומא · כי תשא · סימן 15

‎וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ (שמות לא, יח). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ (משלי יח, טז), מַתָּנָה שֶׁאָדָם נוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ, יַרְחִיב לוֹ, כְּמַעֲשֵׂה בְאָבוּן רַמָּאָה שֶׁהָיָה בְּבָצְרָה, וְהָלְכוּ רַבּוֹתֵינוּ לְשָׁם לְבַקֵּשׁ פַּרְנָסָה, וְלֹא בִּקֵּשׁ לִפְסֹק עַד שֶׁפָּסְקוּ כָּל בְּנֵי בֵּית הַכְּנֶסֶת, וּפָסַק הוּא כְּנֶגֶד כֻּלָּן, לְפִיכָךְ קוֹרִין אוֹתוֹ אָבוּן רַמָּאָה. מֶה עָשׂוּ רַבּוֹתֵינוּ? הוֹשִׁיבוּהוּ אֶצְלָן, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְגוֹ'. דָּבָר אַחֵר, וַיִּתֵן אֶל מֹשֶׁה, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וַתִּתֶּן לוֹ מָגֵן יִשְׁעֶךָ (תהלים יח, לו), אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל הַבּוֹטְחִין בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וִימִינְךָ תִסְעָדֵנִי (תהלים יח, לו), מִימִנוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (דברים לג, ב). וְעַנְוָתְךָ תַרְבֵּנִי (תהלים יח, לו),

יֵשׁ עָנָו מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר אַחָא: בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, תַּלְמִיד יוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ, מַמְתִּין לְרַבּוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִיחֶזְקֵאל: קוּם צֵא אֶל הַבִּקְעָה וְשָׁם אֲדַבֵּר אוֹתָךְ, וָאָקוּם וָאֵצֵא אֶל הַבִּקְעָה וְהִנֵּה שָׁם כְּבוֹד ה' עֹמֵד כַּכָּבוֹד אֲשֶׁר רָאִיתִי עַל נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל עַל פָּנָי (יחזקאל ג, כב-כג). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁקְּדָמוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. יֵשׁ עָנָו גָּדוֹל מִזֶּה? כַּיּוֹצֵא בּוֹ, מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל (שמות יט, יט). הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, הָאֱלֹהִים יְדַבֵּר וּמֹשֶׁה יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. כַּיּוֹצֵא בוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלַי ה', הַשַּׁעַר הַזֶּה סָגוּר יִהְיֶה לֹא יִפָּתֵחַ וְאִישׁ לֹא יָבֹא בוֹ, כִּי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא בוֹ וְהוּא סָגוּר (יחזקאל מד, ב). וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ (יחזקאל מו, א). מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כְּבוֹדוֹ לִכָּנֵס בְּשַׁעַר הַגָּדוֹל, שֶׁמָּא בְּשַׁעַר הַקָּטָן. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשַׁעַר הַקָּטָן.

כַּיּוֹצֵא בּוֹ: וַיַּרְא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם (בראשית יח, א). בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, כְּשֶׁתַּלְמִיד חוֹלֶה וְהָרַב הוֹלֵךְ לְבַקְּרוֹ, הַתַּלְמִידִים מְהַלְּכִין תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הָרַב. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁמָּל לְאַבְרָהָם, הָיָה מִצְטַעֵר מִן הַמִּילָה, אָמַר לַמַּלְאָכִים לֵילֵךְ לְבַקְּרוֹ. עִם שֶׁהַמַּלְאָכִים מְהַלְּכִין, קְדָמָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרָא אֵלָיו וְאַחַר כָּךְ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים.

בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר בֹּא וּרְאֵה עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, שִׁגֵּר פְּרוֹזְדִגְמָאוֹת בַּמְּדִינָה וְאוֹמֵר: פְּלוֹנִי קוֹמוֹס, פְּלוֹנִי אִפַּרְכּוּס, פְּלוֹנִי הֶגְמוֹן, מִשֶּׁמַּזְכִּיר שְׁמוֹ, מַזְכִּיר שִׁבְחוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשֶּׁמַּזְכִּיר שִׁבְחוֹ, אַחַר כָּךְ מַזְכִּיר שְׁמוֹ, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. יֵשׁ עָנָו גָּדוֹל מִזֶּה? בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם כָּל זְמַן שֶׁלִּגְיוֹנוֹתָיו מֻשְׁלָמִין לוֹ, פּוֹסֵק לָהֶם מְזוֹנוֹת וּמַתָּנוֹת טוֹבוֹת, מְחַלֵּק לָהֶם אוֹנִינִיּוֹת. כָּפְרוּ בּוֹ, אֵין זָקוּק לָהֶם. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין לָהֶם אֶת הָעֵגֶל מִלְּמַטָּה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָסוּק לִתֵּן לָהֶם חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ (דברים ל, כ).