אין לי שטעון שריפה אלא הטמא והנותר של שלמים וחטאת שנכנס דמה לפנים מנין שכל אלו שריפה מפורשת בהם ומנין לרבות נותרות של שאר קדשים שישרפו בזמנן. לפי שלמדנו למעלה מבאש ישרף בנין אב לכל הנשרפין שלא ישרפו אלא ביום ושמא לא ריבה אלא אותם הנשרפים שהשריפה מפורשת שתהא שריפתם ביום. ומנין לרבות הנותרות בשריפה. וא"ת קל וחומר הוא לקדשי קדשים מ"מ שאר קדשים לא למדנו שהשלמים חמורים מהן יותר שהן טעונים סמיכה ונסכים ותרומת חזה ושוק ואף לקדשי קדשים נמי דאתו לק"ו בשריפה מיהו דיו לבא מן הדין להיות כנדון שלא ישרפו אלא לזמן שלמים. אי נמי ממאי דשאר הנותרות בשריפה דלמא בקבורה ת"ל ואם יותר מבשר המילואים ושרפת את הנותר באש שאין ת"ל את הנותר וכו':
קריאה במקור
ראב"ד על ספרא · צו · פרשה ט · פסקה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wien, 1862
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990020310840205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ea6a66943dd426256be530195cd72f26696a0c43be33c8609b7a75c42293ed68