תנחומא בובר · קדושים · סימן 3

דבר אל כל עדת בני ישראל. מה ראה לומר הפרשה הזו בכינוס, למה לא אמר דבר אל בני ישראל כשאר פרשיות, אלא אל כל עדת, לפי שכל הדברות כלולין בתוכה, כיצד

בדברות כתיב אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב), וכאן אני ה' אלהיכם (ויקרא יט ב),
בדברות כתיב לא יהיה לך (שמות שם ג), וכאן אל תפנו אל האלילים (ויקרא שם ד),
בדברות כתיב לא תשא (שמות שם ז), וכאן לא תשבעו בשמי לשקר (ויקרא שם יב),
בדברות כתיב זכור [את יום השבת] (שמות שם ח), וכאן כתיב את שבתותי תשמורו (ויקרא שם ג),
בדברות כתיב כבד את אביך ואת אמך (שמות שם יב), וכאן כתיב איש אמו ואביו תיראו (ויקרא שם ג),
בדברות כתיב לא תרצח (שמות שם יג), וכאן כתיב לא תעמוד על דם רעך (ויקרא שם טז),
בדברות כתיב לא תנאף (שמות שם יד), וכאן כתיב קדושים תהיו (ויקרא שם ב),
בדברות כתיב לא תגנוב (שמות שם טו), וכאן כתיב לא תגנובו (ויקרא שם יא),
בדברות כתיב לא תענה (שמות שם טו), וכאן כתיב לא תלך רכיל בעמך (ויקרא שם טז),
בדברות כתיב לא תחמוד (שמות שם טז), וכאן כתיב לא תעשוק את רעך ולא תגזול (ויקרא שם יג),

הוי [למה אמר לו הקב"ה לומר את הפרשה הזו בכינוס] שכל הדברות כלולין בתוכה, לכך נאמר דבר אל כל עדת בני ישראל.