תנחומא בובר · ויקהל · סימן 5

וכל השבח הזה מהיכן בא, משבטו של יהודה, [שנאמר] למטה יהודה, זש"ה אז ראה ויספרה הכינ וגם חקרה, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה (איוב כח כז כח), ר' אחא ורבותינו, רבותינו אומרים שתי פעמים היה אומר הדיבור בינו לבין עצמו, ואחר כך אומר לישראל, שנאמר אז ראה ויספרה, הרי אחד, הכינה וגם חקרה, הרי שנים, ואחר כך ויאמר לאדם, ור' אחא אמר ד' פעמים, שנאמר ראה ויספרה הכינה וגם חקרה, הרי ד' פעמים, ממי את למד, מיוכבד ומרים, מה כתיב (ויקרא) [ויאמר] מלך מצרים למילדות (שמות א טו), מה אמר להן, וראיתן על האבנים (שם שם טז), למה עשה כן, אלא שהיו האיסטרולגין אומרים להן ביום הזה גואל של ישראל נולד, ואין אנו יודעים אם מצרי ואם לאו, באותה שעה כינס כל המצרים ואמר להם שאילו לי בניכם יום אחד, שנאמר כל הבן הילוד (שם שם כב), של ישראל אין כתיב כאן, אלא כל הבן, בין ישראל ובין מצרי, ותראינה המילדות, ומה פרע להן הקב"ה, ויעש להן בתים (שם שם כא), בתי כהונה ובתי לויה ומלכות, יוכבד נטלה כהונה ומלכות שכרה, משה ואהרן, ומה נטלה מרים שכרה, חכמה, שנאמר הן יראת ה' היא חכמה (איוב שם), העמיד ממנה בצלאל שהיה חכם, ואמלא אותו רוח אלהים.