תנחומא בובר · ויקהל · סימן 6

ד"א ראו קרא ה' [וגו' בחכמה בתבונה ובדעת] ראו חכמה [ותבונה ודעת] שנתתי בלבו, בשלשה דברים הללו נבראו שמים וארץ, שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, [בדעתו תהומות נבקעו] (משלי ג יט כ), ובג' דברם הללו נעשה המשכן, שנאמר ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת (שמות לא ג). ובג' דברים הללו נעשה בית המקדש, שנאמר בן אשה אלמנה וגו' וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת (מ"א ז יד), ואף לעוה"ב יבנה בהמ"ק בג' דברים הללו, [שנאמר בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ודעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים (משלי כד ג ד)], הוי ואמלא אותו וגו'.

ד"א ואמלא אותו. יהושע שבא משבטו של יוסף אף הוא מלא רוח חכמה, שנאמר בו ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דברים לד ט), ועתניאל בן קנז שהוא משבטו של יהודה מלא רוח אלהים, שנאמר ותהי עליו רוח (אלהים) [ה'] (שופטים ג י), וכל זאת בזכות הברכה שבירך משה את השבט הזה, שנאמר וזאת ליהודה [ויאמר שמע ה' קול יהודה וגו'] (דברים לג ז), אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה היתה רוחי נותנת בכם חכמה, אבל לעולם הבא אני מורה אתכם, שנאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם (יחזקאל לז יד).