תנחומא בובר · ויצא · סימן 15

[ד"א וירא ה' כי שנואה לאה], אלא ורחל עקרה, היא היתה עיקר הבית, שלא נשתעבד יעקב אלא בשבילה, שנאמר ויעבוד יעקב ברחל (בראשית כט כ), מנין שהיא היתה עיקרה של בית, שכן בניה של לאה מודים, בועז וכל סנהדרין שלו מבני יהודה היו, מבני בניה של לאה, ומה כתיב ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן את בית ישראל ועשה חיל באפרתה וקרא שם בבית לחם (רות ד יא), מכאן שרחל עיקר הבית שנאמר ורחל עקרה. אמר ר' ברכיה הכהן (בר) [ברבי] לא היה לה עיקר מיטרין, שנאמר ורחל עקרה וגו', אעפ"כ היא ובניה עיקרו של עולם שאין מעמיד ישראל בעולם אלא בניה של רחל.

אמר ר' שמואל בר נחמן מסורת היא ביד בנים של עשו, שאין נופלין אלא ביד בניה של רחל, שנאמר אם לא יסחבום [צעירי] הצאן (ירמיה מט כ) שאם באים השבטים לדון עם עשו לומר לו למה רדפת את אחיך, והוא אומר לם [למה] אתם רדפתם את יוסף אחיכם, ואינם מועילים ממנו, וכיון שהוא בא אצל יוסף, אמר לו למה רדפת אחיך, ואינו יכול להשיבו, ואם תאמר שעשה לך רעה, אף אחי שלמו לי רעה, ואני שלמתי להם טובה, מיד הוא שותק, שנאמר הנה היו כקש (ישעיה מז יד), זה עשו, שנאמר ובית עשו לקש (עובדיה פסוק יח), אש שרפתם (ישעיה שם) זה יעקב [שנקרא אש], שנאמר ובית עשו לקש (עובדיה פסוק יח), אש שרפתם (ישעיה שם) זה יעקב [שנקרא אש], שנאמר והיה בית יעקב אש (עובדיה שם) (שנקרא אש) (ובית יוסף להבה וגו', לא זה יוסף שנאמר ובית יוסף להבה) (עובדיה פסוק יח), [לא יצילו את נפשם מיד להבה (ישעיה מז יד), זה יוסף שנקרא להבה, שנאמר ובית יוסף להבה וגו' (עובדיה שם)].