תנחומא בובר · ויצא · סימן 14

ד"א וירא ה' כי שנואה לאה. זש"ה היתה לי נחלתי כאריה ביער [וגו' על כן שנאתיה] (ירמיה יב ח), היאך, ראה הקב"ה שעתידין לצאת ממנה בנים רשעים, וקרא אותה שנואה, ואלו הן הרשעים יהורם יהואש אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו. ביהורם כתיב וילך בדרך מלכי ישראל כאשר עשו בית אחאב (מ"ב ח יח), באחז כתיב ולא עשה הישר בעיני ה' [אלהיו] כדוד אביו (שם טז ב), אמר לו ישעיה שאל לך אות מעם ה' אלהיך העמק שאלה (ישעיה ז יא), שיחיו המתים או שיעלה קרח משאול, או הגבה למעלה (שם), תבקש שירד אליהו מן השמים, א"ל יודע אני שיש בו כח לעשות, אבל איני רוצה שיתקדש שם שמים על ידי, שנאמר ויאמר אחז לא אשאל ולא אנסה את ה' (שם שם יב), ביהואש כתיב ויעש יהואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורהו יהוידע הכהן (מ"ב יב ג), וכיון שמת יהוידע נעשה רע, שנאמר (ויהי אחרי) [ואחרי] מות יהוידע וגו' (דה"ב כד יז). ראה מה כתיב במנשה וישם את פסל הסמל אשר עשה בבית האלהים (שם לג ז), באמון כתיב [ויעש הרע בעיני ה' וגו'] ולכל הפסילים אשר עשה מנשה אביו וגו' [ולא נכנע מלפני ה' וגו' כי הוא אמון הרבה אשמה] (שם לג כב כג). וביהויקים כתיב ויתר דברי יהויקים ותועבותיו [אשר עשה] והנמצא עליו (שם לו ח), שמאס במילה, ומשך את הערלה, ונכנס בפתח שיצא. בצדקיהו כתיב ויעש הרע בעיני ה' אלהיו וגו' (שם שם יב). הרי שבעה רשעים, לפיכך הנביא צווח ואומר אומללה (היולדת שבעה) [יולדת השבעה] (ירמיה טו ט), לפיכך וירא ה' כי שנואה לאה וגו'.