תנחומא בובר · ויצא · סימן 13

[ד"א וירא ה' כי שנואה לאה]. זש"ה כי (תהיינה) [תהיין] לאיש שתי נשים (דברים כא טו) זה יעקב, שנאמר ויעקב איש תם (בראשית כה כז), שתי נשים (דברים שם) לאה ורחל, אחת אהובה (שם), זו רחל, שנאמר ויאהב גם את רחל (בראשית כט ל), והאחת שנואה (דברים שם) זו לאה, שנאמר וירא ה' כי שנואה לאה (בראשית שם לא), וילדו לו בנים האהובה והשנואה (דברים שם), שתיהן ילדו לו, ומה שהעמידה לאה העמידה רחל, לאה העמידה מלכים וכן רחל [המידה מלכים, לאה העמידה נביאים וכן רחל העמידה נביאים], לאה העמידה שופטים וכן רחל, לכך נאמר וילדו לו בנים (דברים שם). והיה ביום הנחילו את בניו (שם שם טז), בשעה שבא ליפטר מן העולם, ויקרא יעקב אל בניו (בראשית מט א). לא יוכל לבכר את בן האהובה (דברים שם), ליוסף, למה כי את הבכור בן השנואה יכיר (שם שם יז), זה ראובן, שנאמר ראובן בכורי אתה (בראשית מט ג), אע"פ שאמר בבזיונו פחז כמים אל תותר (שם שם ד), מהו יצועי עלה (שם), כשיבא משה, שכתיב בו ומשה עלה אל האלהים (שמות יט ג), הוא פודה אותו, וכיון שעמד משה בקש עליו רחמים, שנאמר יחי ראובן (דברים לג ו). אמר הקב"ה ואל ימות, נמצא נוטל (דמים כפי שניהם) [דימום כפי שניהם], שנאמר כי את הבכור [בן השנואה] יכיר לתת לו פי שנים (דברים כאי ז). יחי ראובן ואל ימות, יחי ראובן בעולם הזה, ואל ימות לעולם הבא, ולמה כי הוא ראשית אונו [וכתיב כחי וראשית אוני] (בראשית מט ג).