תנחומא בובר · אחרי מות · סימן 12

[אחרי מות שני בני אהרן]. ארבעתן היו ראויין למות ונתפלל משה עליהן ועשתה תפלתו מחצה, אימתי בשעה שעשו ישראל את העגל, מה כתיב שם, ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו (דברים ט כ). ואין השמדה אלא כליה, שנאמר ואשמיד פריו ממעל (עמוס ב ט), כיון שנתפלל משה עשה תפלתו מחצה.

[אחרי מות שני בני אהרן]. א"ל הקב"ה אהרן לא כך כתבתי בתורתי, על כל דבר פשע על שור [וגו'] (שמות כב ח), אין אתה זכור מה עשית בשור, שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור (תהלים קו כ), על חמור, אותן מצרים שכתיב בהן, אשר בשד חמורים בשרם (יחזקאל כג כ), עשית להן עגל שיהיו משתחוים לו, [שנאמר] והאספסוף אשר בקרבו (במדבר יא ד), על שה, אלו ישראל, שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיה נ יז), על שלמה, אותו שכתיב בו שמלה (לך) [לכה] קצין תהיה לנו (ישעיה ג ו), על כל אבידה שכתיב בהן צאן אובדות היו עמי (ירמיה נ ו), אשר יאמר כי הוא זה, אותן שאמרו (זה) [אלה] אלהיך ישראל (שמות לב ח), עד האלהים יבא דבר שניהם, זה משה שכתיב בו ראה נתתיך אלהים לפרעה (שם ז א), ישב משה ודנן, אשר ירשיעון אלהים, אלו דיינין, שכתיב בהם אלהים לא תקלל (שם כב כז), ישלם שנים לרעהו, אלו שני בני אהרן, הוי אחרי מות שני בני אהרן.