תנחומא בובר · אחרי מות · סימן 11

וידבר ה' אל משה אחרי מות. זש"ה אף לזאת יחרד לבי (איוב לז א), [מי אמר הפסוק הזה אליהוא אמרו] אליהוא היה צופה האיך בניו של אהרן נכנסין להקריב ויוצאין שרופין, ותמה ואומר אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו, מה ראה לומר כך, אלא בשעה בשעה שנתפקפקה (פי' שנחלשה) הכהונה ביד אהרן, מה כתיב שם וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד וגו' (במדבר יז כא), וכתב שמו של כל שבט ושבט על מטהו, ושם אהרן כתב על מטה לוי, ונתנו באמצע, אמר משה שלא יאמרו בני ישראל מריח היה בשכינה ועשה פרי, [אמר משה הרי אני נותנו באמצע כדי שלא ליתן פתחון פה שנאמר ומטה אהרן בתוך מטותם (במדבר יז כא)], מה כתיב שם, וינח משה את המטות [וגו'] ויהי ממחרת וגו' והנה פרח מטה אהרן וגו' ויגמול שקדים (שם כב כג), לא חסר המקרא כלום, מהו ויגמול שקדים, גמל על כל מי שהיה שוקד רעה על שבטו של לוי, ומה אם עצים יבשים הריחו בחייו של עולם [הפריחו] ויצאו חיים [ועשו פירות], ובני אהרן שכנסו שם חיים יצאו שרופים, ואליהוא היה מביט באלו ובאלו ואמר אף לזאת יחרד לבי וגו', אימתי וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן.