תנחומא בובר · אחרי מות · סימן 13

[מהיכן היתה הטייה שנטלו [את שלהן], א"ר הושעיא בשעה שהיה משה עולה וזקני ישראל עמו מן המדבר, היה אהרן וחור ושבעים זקנים ונדב ואביהוא עולים עמו, משה ואהרן היו מהלכין תחילה, נדב ואביהוא מהלכין אחריהם, וכל זקני ישראל מהלכין אחריהם, והיו נדב ואביהוא מהרהרין בלבם, ואמרו אימתי שני זקנים הללו מסתלקין כדי שניטול שררה ונהיה אנחנו ראשונים לכל דבר, אמר להם הקב"ה, אל תתהלל ביום מחר (משלי כז א), הרבה סייחין מתו ועשו עורותיהן שטיחין על גבי אמותיהן, אמר להם מאותה שעה הייתם צריכים ליטול את שלכם, אלא מה אני עושה, הרי אני ממתין לכם עד שיעלה המשכן, ואחר כך אני דן אתכם, לפיכך כשעמד המשכן נטלו אפופסין שלהן ומתו, אחרי מות שני בני אהרן.

ר' אחא אמר מהיכן נטלו את שלהן, אלא שלא נזקקו לפריה ורביה, היו אומרים אנו פרחי כהונה גדולה, ואנו נוטלין נשים שאינן הוגנות לנו, אמר ר' אחא בחוריו אכלה אש (תהלים עח סג), למה בשביל בתולותיו לא הוללו (שם).

רבותינו אומרים בשביל שזנו עיניהם מן השכינה, אמרו לא כך עשה משה שהלך לרקיע והביט בשכינה, ולא צריך לא אכילה ולא שתיה, אף אנו כיון שאנו מביטים בשכינה, אין אנו צריכין לא אכילה ולא שתיה, אעפ"י כן ויחזו את האלהים (שמות כד יא), וצרכו לאכילה ושתיה, שנאמר ויאכלו וישתו (שם), מאותה שעה בקש הקב"ה לפשוט יד בהן, אמר קב"ה אני אמתין עד שיעשה המשכן, והן נכנסין להקריב , ואני עושה בהן מדת הדין, שנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו (ויקרא טז א), ב' פעמים כתיב לפני ה', וימת נדב ואביהוא לפני ה' בהקריבם אש זרה [לפני ה'] (במדבר ג ד), למה ב' פעמים, אמר הקב"ה הוציאו את המת מלפני, שכן כתיב קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש (ויקרא י ד), כביכול כשישראל בצרה אף הוא עמהם, שכן כתיב בכל צרתם לון צר (ישעיה סג ט), אמר ר' מאיר ויושע ה' ביום ההוא (שמות יד ל), ויושע כתיב, אמר ר' אבהו ראה מה כתיב לפני אפרים ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו (תהלים פ ג), שלך ושלנו היא הגאולה, אמר הקב"ה לעולם הבא אני גואל אתכם, ואתם שמחים ואני שמח, [שנאמר] ישמח ה' במעשו (תהלים קד לא), ישמח (ה') [ישראל] בעושיו (שם קמט ב)].