(יב) ומנין לשער צהוב שיטמא שלא בפסיון. אף דכתיב בראש הפרשה דשער צהוב לחוד מטמא וכן בפסוק ל"ד מוכח דפשיון לחוד מטמא אפשר דהוא דוקא קודם טהרתו אבל לאחר שטיהרו הכהן וחזר אפשר דבעינן דוקא תרוויהו לטמאו ויהיה פירוש פסוק (ל"ט) כך: וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור וגם היה בו שער צהוב שחזר לאחר טהתרו לא יבקר לשער הצהוב לומר שלאחר טהרתו כשחוזר שוב אינו סימן טמא וישאר פשיון לחוד ולא יטמא על ידו אלא טמא הוא אבל לעולם תרוויהו בעינן:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · תזריע פרשת נגעים · פרק ט · פסקה 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תלמוד לומר לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא. משמע פשטיה דקרא דכיון שיש בו פשיון אין צריך לבקר ולחפש אחר שער צהוב אלא דבפשיון לבד נטמא ומדכתב טמא אחר שער צהוב משמע דשער צהוב הוא גם כן סימן טומאה בענין דמיירי ביה דהוא לאחר טהרתו והוקשו להדדי לענין טומאה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e