ילקוט שמעוני על התורה · Remez 143

(בראשית לז לג) וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי. אָמַר, [לֵית] יָדַע אֲנָא מָה אֲנָא חֲמִי חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ, נִצְנְצָה בּוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, זוֹ אֵשֶׁת פּוֹטִיפֶרַע. דָּבָר אַחֵר, זֶה יְהוּדָה שֶׁנֶּאֱמַר חַיָּה רָעָה וְאֵין חַיָּה רָעָה אֶלָּא אַרְיֵה, דִּכְתִיב "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה". (בראשית לז לד) וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו. שְׁבָטִים גָּרְמוּ לַאֲבִיהֶם לִקְרֹעַ, וְהֵיכָן נִפְרַע לָהֶם בְּמִצְרַיִם, (בראשית מד, יג) "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם". יוֹסֵף גָּרַם וְכוּ'. מְנַשֶּׁה גָּרַם לַשְּׁבָטִים לְפִיכָךְ נִקְרַע נַחֲלָתוֹ חֶצְיָהּ בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְחֶצְיָהּ בְּאֶרֶץ כְּנַעַן. בִּנְיָמִין גָּרַם לַשְּׁבָטִים לִקְרֹעַ וְהֵיכָן נִפְרַע לוֹ, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, "וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת בְּגָדָיו". וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו. לְפִי שֶׁתָּפַס יַעֲקֹב אֶת הַשַּׂק לְפִיכָךְ לֹא זָז מִבָּנָיו וּמִבְּנֵי בָנָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א' כא, טז) "וַיִּפֹּל דָּוִיד וְהַזְּקֵנִים מְכֻסִּים בַּשַּׂקִּים", אַחְאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א כא, כז) "וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ", יוֹרָם, שֶׁנֶּאֱמַר "וַיַּרְא הָעָם וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת", מָרְדְּכַי, (אסתר ד, א) "וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר". וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. אֵלּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה. (בראשית לז לה) וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְאַחְיוֹתֵיהֶן נִשְּׂאוּ הַשְּׁבָטִים הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְגוֹ'. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּנַעֲנִיוֹת הָיוּ רַב נַחְמָן אָמַר, עַל הֲדָא דְּרַבִּי יְהוּדָה וְכָל בְּנֹתָיו, כַּמָּה בָּנוֹת הָיוּ לוֹ, חֲדָא הֲוַת לֵיהּ וּלְוַאי קְבָרָהּ אֶלָּא אֵין אָדָם מוֹנֵעַ [מִ]לִּקְרֹא לַחֲתָנוֹ בְּנוֹ וּלְכַלָּתוֹ בִּתּוֹ. וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. מַטְרוֹנָא שָׁאֲלָה אֶת רַבִּי יוֹסֵי, אָמְרָה לוֹ, כְּתִיב (דברי הימים א' ה, ב) "כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו" וּכְתִיב (בראשית לח, יב) "וַיִּנָּחֵם יְהוּדָה", וְזֶה שֶׁהוּא אֲבִיהֶם שֶׁל כֻּלָּם יִצְרוֹ תַּקִּיף עָלָיו וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. אָמַר לָהּ, מִתְנַחֲמִים עַל הַמֵּתִים וְאֵין מִתְנַחֲמִין עַל הַחַיִּים. שָׁאַל מִין אֶחָד לְרַבֵּנוּ, אֶפְשָׁר שֶׁהַמֵּתִים חַיִּים, אֲבוֹתֵיכֶם אֵינָם מוֹדִים וְאַתֶּם מוֹדִים, מַה כְּתִיב בְּיַעֲקֹב וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם אִלּוּ הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהַמֵּתִים חַיִּים הָיָה מְמָאֵן לְהִתְנַחֵם. אָמַר לוֹ, שׁוֹטֶה, לְפִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא חַי, וְאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הַחַי.

דָּבָר אַחֵר, אָמַר יַעֲקֹב, הֲרֵי נִפְרְצָה בְּרִית הַשְּׁבָטִים, כַּמָּה יָגַעְתִּי לְהַעֲמִיד שְׁנֵים עָשָׂר כָּל מַעֲשָׂיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת, שְׁנֵים עָשָׂר שָׁעוֹת בַּיּוֹם, שְׁנֵים עָשָׂר שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה, שְׁנֵים עָשָׂר חֳדָשִׁים, שְׁנֵים עָשָׂר אֲבָנִים בָּאֵפוֹד, הֲרֵי נִפְרְצָה בְּרִית הַשְּׁבָטִים, וְלֹא רָצָה יַעֲקֹב לִשָּׂא אִשָּׁה וּלְהוֹלִיד בֵּן מִפְּנֵי שְׁבוּעָתוֹ שֶׁל לָבָן, "וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי וְגוֹ'".

וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו. זֶה יִצְחָק רַבִּי לֵוִי אָמַר אֶצְלוֹ הָיָה בּוֹכֶה, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה יוֹצֵא מִמֶּנּוּ הָיָה הוֹלֵךְ וְרוֹחֵץ בַּמֶּרְחָץ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. וְלָמָּה לֹא גִּלָּה לוֹ, אָמַר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מְגַלֶּה לוֹ וַאֲנִי מְגַלֶּה לוֹ רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר עַל שֵׁם כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלָיו מִתְאַבְּלִים עִמּוֹ. (בראשית לז לו) וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם. כַּמָּה אֻנִּיּוֹת נִכְתָּבוֹת עָלָיו, רַבִּי יוּדָן אָמַר מְכָרוּהוּ אֶחָיו לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיִשְׁמְעֵאלִים לְסוֹחֲרִים וְסוֹחֲרִים לַמְּדָנִים, וּמְדָנִים לַמִּצְרִים רַב נַחְמָן אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה מִדְיָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ לְדִמּוּסְיָא שֶׁל מְדִינָה, בָּא פּוֹטִיפַר וּנְטָלוֹ מִדִּמוּסְיָא שֶׁל מְדִינָה.