ילקוט שמעוני על התורה · Remez 688

אִבַּעְיָא לְהוּ לֶחֶם הַפָּנִים נִפְסָל בַּמַּסָּעוֹת אוֹ אֵינוֹ נִפְסָל, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, חָד אָמַר נִפְסָל, וְחָד אָמַר אֵינוֹ נִפְסָל, מָאן דְּאָמַר נִפְסָל, דִּכְתִיב "כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ", מָה בַּחֲנִיָּתָן נִפְסָל בְּיוֹצֵא, אַף בִּנְסִיעָתָן נִפְסָל בְּיוֹצֵא, מָאן דְּאָמַר אֵינוֹ נִפְסָל, דִּכְתִיב (במדבר ד, ז) "וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה", וְאִידָךְ נַמִּי הַכְּתִיב כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ, [לְאִידָךְ גִּיסָא] מָה בַּחֲנִיָּתָן בִּמְקוֹמוֹ לֹא מִיפְסָל, אַף בִּנְסִיעָתָן בִּמְקוֹמוֹ לֹא מִיפְסָל, וְאִידָךְ נַמִּי הַכְּתִיב "וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה", אֶלָּא כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר, בִּמְסֻדָּר כֻּלֵי עָלְמָא לֹא פְּלִיגֵי, אֶלָּא כִּי פְּלִיגֵי בִּמְסֻלָּק, מָאן דְּאָמַר נִפְסָל דִּכְתִיב "כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ", מָה בַּחֲנִיָּתָן נִפְסָל בְּיוֹצֵא, אַף בִּנְסִיעָתָן מִיפְסָל בְּיוֹצֵא, לְמָאן דְּאָמַר אֵינוֹ נִפְסָל, דִּכְתִיב "וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד", אַף עַל פִּי שֶׁנָּסַע אֹהֶל מוֹעֵד הוּא, וְאִידָךְ נַמִּי הַכְּתִיב כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ, [לְאִידָךְ גִּיסָא] מָה בַּחֲנִיָּתָן כִּי לֹא מַפִּיק לְהוּ לֹא מִיפְסָל, אַף בִּנְסִיעָתָן כִּי לֹא מַפִּיק לְהוּ לֹא מִיפְסָל, וְאִידָךְ נַמִּי הַכְּתִיב וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד, הַהוּא לִדְגָלִים הוּא דְּאָתָא, וְאִידָךְ מִמַּחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנוֹת נַפְקָא, כִּי אָתָא רַבִּין אָמַר, מַר אָמַר בִּמְסֻדָּר, וּמַר אָמַר בִּמְסֻלָּק, וְלֹא פְּלִיגֵי.

(במדבר ג א-ב) וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, כָּל הַמְּלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ יְלָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה", וּכְתִיב "וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן", לוֹמַר לְךָ אַהֲרֹן יָלַד וּמֹשֶׁה לִמֵּד, לְפִיכָךְ נִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ. בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה (כָּתוּב בְּרֶמֶז תל"א). (במדבר ג ג-ד) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא (כָּתוּב בְּרֶמֶז תקכ"ד).

תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹסֵק בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו-ז) "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם" וּכְתִיב "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ". רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר כְּאִלּוּ מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת", שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" וּכְתִיב "וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ". בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָמִים וּמְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת, אָמְרוּ לוֹ לְבֶן עַזַּאי יֵשׁ נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְנָאֶה מְקַיֵּם, [נָאֶה מְקַיֵּם וְאֵין נָאֶה דּוֹרֵשׁ], וְאַתָּה נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְאֵינְךָ נָאֶה מְקַיֵּם אָמַר לָהֶם נַפְשִׁי חָשְׁקָה בַּתּוֹרָה, [אֶפְשָׁר] שֶׁיִּתְקַיֵּם הָעוֹלָם עַל יְדֵי אֲחֵרִים.