שנידון בסנהדרין שלימה. ששתף בדינו ע' מלאכים ורמז לזה בע' אזכרותיו שהזכיר עד פה. ודייק מדכתיב ויאמר ה' אלהים וקשה דהא הקב"ה אין מיחד שמו על הרעה אלא שהוכרח להזכירו להשלים מנין הע"א. ואע"פ שלא נשא ונתן עמו בטענות כדלעיל מ"מ הושיבם עמו לגזור דינו. ודנו בסנהדרין לגלות רעתו או ללמד לנו שאין טוענין למסית כי בלא"ה הלא הקב"ה הוא דן יחידי:
קריאה במקור
יפה תואר על בראשית רבה · פרק 20 · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
נטלן ונתן בחבית פי' נקבות רבות טמנן בחבית. כי לזכרים לא היה צריך והא דלא חשש פן היו מעוברות כבר מקודם י"ל דהוא סבר כי הנחש כמו כל הבהמה אחר שעיברו אינן מקבלות זכר עוד:
והושיטה לי בקנה אחד. זה משל כי בתשובה קלה בלי עמל וטורח דחה והסיר את ספקתי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a44ffe69373c8fd738f0fb5c5cbd120ad929ff62abbf1b927a3a4daad1b0b6e6