יפה תואר על בראשית רבה · פרק 49 · פסקה 8

ר"י ור' נחמיה ורבנן כו'. משום דכבר אמר לו הקב"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה ולמה נגש אברהם עוד הפעם. לכן מפרש ר"י הגשה למלחמה כלומר שדבר קשות להצילם בדין ור"נ אמר דהגשה דפיוס הוא שבפיוס בקש הצלתם. ורבנן אמרי בתפלה ובתחנונים. ור"א מפרש דנגש לכלן. כיון דהגשה משמע כולן לכן מפרשינן על כלן. וע"ע מ"ש הרא"ם ז"ל על זה וע"ע בביאור הרי"פ בשם היפ"ת:

אתה גודר את האף כו'. ודריש את הכתוב כי אברהם אמר להקב"ה הלא ממדת טובך נכון הוא האף תספה שתספה האף מצדיק ומרשע. וכעין מ"ש רבי ור' יונתן. ולפ"ז יהיה הה"א מן האף ה"א הידיעה כלומר שתספה את האף המכלה את הכל. ולא ה"א השאלה:

ובעל חמה. מפרש כי הוא האדון והמושל על החמה. ומה דכתיב במשלי כ"ט ובעל חמה רב פשע יפרש האם רב פשע יוכל עוד לכבוש את החמה. אשר גם בבו"ד יקרה לפעמים כי יכבוש את חמתו. ורק על הרוב אמר המדרש ב"ו חימה כובשתו:

בלא משפט מקומו. ואלו היה בביתו היה ניצול ועתה נספה בעון המקום אשר בא שמה. וכמעשה שהביא יהיה ג"כ לפעמים בגזירת המקום דיגזור גזרה על ב' מקומות ויצא קצפו על מקום אחד בראשונה ויספו שם יושביו ועמהם נספה גם האיש הבא בתוכם אחרי כי גם על מקומו יצאה הגזרה. ואח"ז שבו בני מקומו לה' ונסלח להם ובטלה הגזירה ואלו היה בביתו אז לא הקדימתהו הרעה. ועתה נספה בלא משפט:

לרובה שהיתה משכלת כו'. ולפ"ז מפרש ר"ל כי תספה קאי על האף. האם מדת האף תספה צדיק עם רשע ומדמה לדובה אשר בטבעה לשכל. ואם לא תמצא לשכל בחיה תשכל בבניה. כן תהיה מדת האף אשר תשלח כי אם תכלה לכלות את הרשעים ולא תמצא עוד מי לכלות תכלה גם את הצדיקים. ור"ס מדמה מדת האף למגל אשר אין בו מטבעו לשחת. ולא יצמא לדם ורק בעברו לא יפלה בין קוצים לשושנים. ולא ישלם ולא ינוח רק עד בואו אל הגבול כן יהיה במדת האף וכמו"ש בפכ"ו אנדרלומוסיא הורגת רעים וטובים: