יהודה התחיל במצות יבום תחלה. כי באמת גם לפני קבלת התורה נהגו כן עמים רבים מצד החמלה לקחת אשת המת הקרוב אליו ממשפחתו וכמ"ש הרמב"ן. שלא תשאר עזובה וגלמודה. והמדרש בא ללמדנו כי יהודה הי' הראשון בזה. כי החמלה הוא נחלת אבותינו אברהם יצחק ויעקב. ובריש חזית על פסוק ישקני נראה כי יהודה הי' המיסד את היבום בישראל למצוה:
קריאה במקור
יפה תואר על בראשית רבה · פרק 85 · פסקה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
יבמה יבא עליה מצוה. פי' דוקא לשם מצוה מותרת. אבל לשם נוי אוי לשם ממון הוה כפוגע בערוה. וזה כדעת אבא שאול בגמ' ומביא ע"ז המעשה מן ר' יוסי ב"ח שיבם אשת אחיו לשם מצוה ולא להנאת גופו וזכה להקים חמש נטיעות בישראל. וזה שמביא אבדימוס הוין עינוהי זמורן (אדומות) ודמיין לאימיה. ועינים אדומות כיעור הוא לאשה. הלא יבמה לא לשם נוי רק לשם מצוה:
אע"פ שאין נחש כו'. ניחוש מקרי הסומך על הדבר הזה אם לעשות או להמנע. וזה אסור אבל לעשות זה לסימן בעלמא. שאם יצליח יחזור בענין ההוא. ואם לא יצליח לא בשביל זה ימנע לגמרי אלא לא ירגיל עצמו בזה זה מותר. כ"ה דעת רש"י ולא כן הוא דעת הראב"ד וע' ברמב"ם בפ' י"א מהלכות עבודת כוכבים:
בית תינוק ואשה. רש"י ז"ל מפרש בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה. והרמב"ם מפרש תינוק כמו פסוק לי פסוקיך בגמ':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a44ffe69373c8fd738f0fb5c5cbd120ad929ff62abbf1b927a3a4daad1b0b6e6