הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב · שמות · פרק 24

זה היה מעשה קודם עשרת הדברות, וכן מובא ברש״י עה״ת.

את לרבות ספר בראשית ואלה שמות עד ויקתו לי תרומה. עי׳ רש״י עה״ת שכתב מבראשית ועד מתן תורה וכתב מצות שנצטוו במרה, ועיין מכילתא יתרו ריש פ״ג.

הזריזין מקדימין למצות. פסחים ד׳ ע״א.

ביום הששי בנה מזבח. עיין שבת פ״ח ע״א בחמשה בנה מזבח וכן במכילתא יתרו פ״ג בחמישי השכים בבוקר ובנה מזבח. ר״ל בחמשה לחודש סיון והוא לשיטת בעל סדר עולם שר״ח הי׳ ביום ב׳ ובששה לחדש שנתנו בו הדברות היה ביום השבת כמו שמפורש בס״ע סוף פ״ה, בששה לחדש נתנו להם עשרת הדברות ויום השבת היה ולשיטת המכילתא הי׳ ר״ת סיון ביום א׳ ובששה לחדש יהיה ביום הראשון. ורבינו שכתב ביום הששי בנה מזבח הוא לשיטת הס״ע.

והעמיד שתים עשרה מצבה. הוא דברי ר׳ יהודה במכילתא יתרו פ״ג.

אלו הזקנים. בגמרא זבחים קט״ו ע״ב ובתרגום אונקלוס ורש״י עה״ת איתא אלו הבכורות ועיין ברש״י בגמרא שם.

אע״פ שאין לפסוק זה הכרע. עי׳ חגיגה ו׳ ע״ב וברש״י שם ובתוס׳ ד״ה לפסוקי טעמא שכתבו ולא דמי לחמשה מקראות שאין להם הכרע יומא נ״ב ע״ב כו׳ ע״ש.

ויקח את ספר הברית. וכ״ה בכ״י פלארענץ ובקרא כתי׳ ויקח ספר הברית.

זהו שכתו׳ מתחלת בראשית עד כאן. במכילתא יתרו פ״ג רבי יוסי ברבי אסי אומר מתחלת בראשית ועד כאן. ובילקוט יתרו רמז רע״ט הגי׳ רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר ורבינו גורס ר׳ יוסי ב״ר יהודה, ועי׳ תוס׳ גיטין ס׳ ע״א ד״ה תורה.

ר׳ ישמעאל אומר ברכות וקללות. עי׳ מכילתא וילקוט שם.

כדרך שנאמר במלאכי השרת. הוספתי עפ״י כ״י פלארענץ.

זו הזאה. עי׳ כריתות ט׳ ע״א. וכן רש״י כתב ויזרק ענין הזאה, ותרגומו וזרק על מדבחא לכפרה על עמא.

מלמד שלא קיבלו אבותינו התורה. עי׳ כריתות שם שמכאן למדו אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם.

אמר להם הרי אתם קשורין. מכילתא יתרו פ״ג.

וענובים. לשון קשירה. עי׳ ערוך ערך ענב.

מלמד שהספיר לבן הוא. עי׳ בהמבאר. לבנת מגזרה לבנה והנה לבנת הספיר כמו אבן ספיר שראה יחזקאל במראות הנבואה שהוא דמות כסא. כ״כ הראב״ע, והרשב״ם פי׳ לבנת לובן וכן תרגום הירושלמי וכן פי׳ ר׳ יונה וכן כתב רב סעדי׳ גאון שהספיר הוא לבן, והוא האבן שקורין קריסטאל.

זה הי׳ מעשה. יומא ג׳ ע״ב.

אלו חוקים ומשפטים. בגמרא ברכות ה׳ ע״א איתא לוחות אלו עשרת הדברות, תורה זו מקנ. א, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זה הגמרא,מלמד שכולם נתנו למשה מסיני, וידידי הרה״ג הבקי הנפלא ואוצר בלום מוהר״ר רפאל נטע ראבינאוויטץ בספרו דקדוקי סופרים ח״א צד י״ב הביא גי׳ הכ״י לוחות האבן זו תורה והתורה אלו משנה והמצוה אלו מצות כמשמען. וכגי׳ הכ״י כ״ה בילקוט משפטים רמז שס״ב. (ובילקוט הגי׳ חוקים ומשפטים אלו הדינין וט״ס הוא כי לא הוזכר במקרא) ובבה״ג ובס׳ הרוקח שורש קבלת חכמים ובהשגות הרמב״ן על ס׳ המצות שרש א׳ וגי׳ הדפוס נוח יותר עכ״ל.

זה תלמוד. לפנינו בברכות שם הגי׳ זה גמרא ובדקדוקי סופרים שם הביא גי׳ הכ״י זה תלמוד. וכ״ה בדפוס שונצינו וויניציא וקראקא, ובילקוט ובבה״ג ובע״י הראשון, והצענזור הוא ששינהו.

שהרי כמה מצות. הוספת רבינו.

המתינו לנו. וכן כתב המבאר שבו לשון המתנה ועכוב וכן ת״א אוריכו לנא הכא.

מיכן אמרו. ב״ק מ״ו ע״ב.

אחר עשרת הדברות. יומא ג׳ ע״ב.

כדי למרק. יומא שם.

להר וגם למשה. עי׳ יומא שם.

אלא לחלוק לו למשה כבוד. יומא שם.

מלמד. יומא שם.

זה תחלת מ׳ יום. עי׳ יומא שם ורש״י עה״ת.

בוא וראה שכל מעשה בראשית. עי׳ וי״ר פ״ל ופסיקתא פסקא ולקתתם לכם דף קע״ח ע״ב וקלה היא בעיניך שמכרתי דבר שנברא לששה ימים וקניתי דבר שניתן לארבעים יום וארבעים לילה כך כל העולם כלו לא נברא אלא לששה ימים דכתיב כי ששת ימים וגו׳ אבל התורה נתנה למ׳ יום דכתיב ארבעים יום וגו׳. ועיין פסיקתא שם בהערה י״א: תרומה.