הרי אזהרה. עד סוף הפסוק מכילתא וילקוט רמז שנ״ב.
א. ד״א. סנהדרין ז׳ ע״ב. וכן.
א. ד״א. סנהדרין ז׳ ע״ב. וכן.
קריאה במקור
הערות ותיקונים על מדרש לקח טוב · שמות · פרק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וכן בסעודה. עי׳ סנהדרין כ״ג ע״א.
יכול תהיה אחרים לטובה כו׳. מכילתא וילקוט.
ומנין שאין מתחילין כו׳. סנהדרין ל״ו ע״א ועיין ברש״י בגמרא שם וברש״י עה״ת.
אבא חנין. מכילתא וילקוט.
יכול עד שיפגע בו. שם.
משבעה ומחצה. כן הגהתי וכ״ה במכילתא וב״מ ל״ג ע״א.
זה ישראל. שם בשם ר׳ נתן.
אין תועה. שם.
אלא ששינה הכתוב בדבור. ר״ל כפל הענין במלות שונות. ועל זה הביא משפטי ודיני ועצמיו וגרמיו.
וכתיב כי תפגע כו׳. מכילתא וילקוט רמז שנ״ב.
ומחלה. כן הגהתי.
רובץ ולא רבצן. מכילתא ׳ ועי׳ ב״מ שם דף ל״ג ע״א.
פעמים שאתה חדל. מכילתא שם.
אפילו מאה פעמים. ב״מ ל״א ע״א.
מיכן אמרו חכמים. משנה ב״מ ל״ב ע״א.
נדרש אביון במצות מכילתא ומובא בילקוט שם.
זו אזהרה ללשון הרע ׳ ד״א כו׳ ר׳ נתן כו׳. המאמר הזה קיטעו הסופרים במכילתא ורמז במלת ״כדכתיב״ ובילקוט נמצא המאמר בשלימות כמו שהביא גם רבינו טוביה ז״ל רק אחר ד״א הראשון נמצא שם עוד ד״א שני שלא יעמוד אצלו סניגרון שנאמר עד אלהים יבא, ועיין שבועות ל׳ ע״ב. ובמאמר דר׳ נתן אזהרה לפורש מן המצות הגי׳ שם אזהרה לפרוש מן האפקורסות וכן הוא אומר ומוצא אני מר ממות וגו׳ ואומר והמלך ישמח באלהים וגו׳.
ד״א מדבר שקר תרחק. עי׳ שבועות ל״א ע״א.
הרי שיצא מב״ד זכאי. מכילתא וילקוט סוף רמז שנ״ב ועיין סנהדרין ל״ג ע״ב.
לפיכך הזהירה התורה אפי׳ אמר כו׳. מכילתא וילקוט רמז שנ״ג.
ת״ל ושוחד לא תקח. במכילתא וילקוט הגי׳ ת״ל כי השחד יעור עיני חכמים (דברים ט״ז:י״ט).
מיכן אמרו. מכילתא שם.
היינו דאמרי אינשי. ב״ק צ״ב ע״ב.
שלא תצטרך עד סוף הכתוב, מכילתא וילקוט סוף רמז שנ״ג.
שהן כפירות שביעית. כן הוספתי, וכן הוא בכ״י פ״ב ופלארענץ ובמכילתא וילקוט.
תשמטנה מעבודתה. עד סוף הכתוב, מכילתא וילקוט רמז שנ״ד.
הרי אתה צריך להיות דן כו׳. מכילתא על הכתוב ואספת את תבואתה.
למה נאמר שבת, מכילתא וילקוט ועי׳ רש״י עה״ת.
הוסיף לו הכתוב. מכילתא וילקוט.
ר׳ מאיר. מכילתא וילקוט רמז שנ״ה.
שלא יאמר לחבירו. סנהדרין ס״ג ע״ב.
מיכן אמרו חכמים. סנהדרין שם.
ולהלן הוא אומר שלש פעמים. מכילתא וילקוט שם.
פרט לבעלי קבין. חגיגה ג׳ ע״א.
והקטן. וכ״ה בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ וצ״ל והזקן, עי׳ משנה חגיגה ב׳ ע״א.
ללמדך. הוספתי וכ״ה לנכון בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ.
מיכן היה ר׳ יהודה בן בתירה אומר. מכילתא וילקוט רמז שנ״ו.
להביא מה גרם. בכ״י פ״ב ופלארענץ, הגי׳ להגיד מה גרם.
בזבחים. עי׳ חגיגה ז׳ ע״א ובמכילתא וילקוט.
ולא נאמרו הרגלים. מכילתא וילקוט, ובמכילתא הגי׳ שלא יסתרסו רגלים ממקומן. וכן הביא רש״י עה״ת.
אין פעמים אלא רגלים. חגיגה ג׳ ע״א.
להוציא את הנשים. מכילתא וילקוט רמז שנ״ה.
ולהלן הוא אומר. מכילתא וילקוט רמז שנ״ז.
כיוצא בו כה׳ אלהינו יותר מכל באי העולם. וכ״ה בכ״י פ״ב וכ״י פלארענץ. והלשון משובש וכצ״ל כיוצא בו שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד (דברים ו׳:ד׳) והלא כבר נאמר ה׳ אלהינו ומה ת״ל ה׳ אחד אלא עלינו יחד שמו ביותר וכ״ה במכילתא וילקוט והגאון בעל איפת צדק הגיה והלא כבר נאמר ה׳ אחד ומת״ל ה׳ אלהינו. וכ״ה בספרי דברים סוף פנ״ח.
לא תשחט את הפסח כו׳ לימד על החלבין כו׳. מכילתא וילקוט רמז שנ״ז.
למה נאמר. מכילתא וילקוט רמז של״ח.
א״ר ישמעאל, כ״ה הגי׳ גם בילקוט רמז שנ״ט. ולפנינו במכילתא הגי׳ ר׳ שמעון אומר.
ר׳ יונתן. שם.
רשב״י אומר. במכילתא מובא זה בשם דבר אחר, ובגמרא חולין קט״ו ע״ב מובא זה בשם דבי ר׳ ישמעאל תנא. אולם בילקוט רמז שנ״ט הגי׳ כמו שהביא רבינו בשם רשב״י.
ד״א. שם.
רבי אומר. עד סוף הכתוב הוא במכילתא וילקוט.
לפיכך הוציאו הכתוב בלשון יתיד. הכוונה שנאמר לפניך, ולא לפניהם.
זה המלאך מיכאל. כן דעת רבינו חננאל ז״ל מובא ברבינו בחיי ע״ש, וכן מובא ברש״י יהושע ה׳ י״ד. ומקורו בשמ״ר פל״ב.
ומהו שמי בקרבו שכל המלאכים. תנחומא משפטים, ועי׳ פסיקתא פסקא בחודש השלישי דף ק״ח ע״ב, ושמו של הקב״ה משותף בשמו של מלאך מיכאל גבריאל רפאל. וע״ש מה שהעירותי בהערה קס״א.
לפי שהוא שליח כו׳. תנחומא משפטים ומובא בילקוט רמז שנ״ט.
חכמי ישראל, עיין תנחומא משפטים זה אחד מן המקראות המחוורות שבה״מ שלמטן מכוון כנגד בה״מ שלמעלן, וכן מובא ברש״י עה״ת. ועיין חזית בפ׳ כמגדל דוד וב״ר פס״ח ובמכילתא סוף מס׳ דשירה אות ס״ד.
מנקה הוא לשבים. יומא פ״ו ע״א.
החטא. עי׳ סוכה נ״ב ע״א.
מתחלה דומה לחבל חלש וסופו עתיד להיות כעבות העגלה. וזש״ה הוי מושכי העון בחבלי השוא, וכעבות העגלה חטאה (ישעיה ה יח).
זו תפלה. ב״ק צ״ב ע״ב, ושם איתא זו ק״ש ותפלה.
זו היין כו׳ מיכן אמרו. עירובין ס״ה ע״א.
אמרו חז״ל. ב״ק צ״ב ע״ב.
מעברתן. בגמרא שם מבטלן.
מיכן אמרו. ב״ק שם.
סה. וכן אמרו רבותינו. שבת י׳ ע״ב.
סה. וכן אמרו רבותינו. שבת י׳ ע״ב.
מלמד שהקב״ה ממלא. סוטה י״ג ע״ב, ושם איתא שהקב״ה משלים. אבל בר״ה י״א ע״א וקידושין ל״ח ע״א גרסינן ממלא.
והמותי כמו והממתי. וכן כתב רש״י עה״ת, ושרשו המם ומבנין הקל והמ״ם דגושה לחסרון מ״ם ע״פ.
כיצד האמוריים מתים א״ר לוי. תנחומא משפטים.
ומסמתן מלמעלה ומסרסתן מתחת. בתנחומא נאמר והעין מתבקע ונופל מלא קומתו ומת, אולם לשון רבינו לקוח מגמרא סוטה ל״ו ע״א אמר ריש לקיש על שפת הירדן עמדה וזרקה. בהן מרה וסימת עיניהם מלמעלה וסירסם מלמטה שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי.
זש״ה ואני אמרתי. וכ״ה בכ״י פ״ב ובכ״י פלארענץ ובמקרא כתוב ואנכי אמרתי.
אשיתך לשון הבדלה. תנחומא על הכתוב הנה אנכי שולח מלאך. ושם הוא בשם ר׳ אלעזר בן פדת. וכן מובא בילקוט ירמי׳ רמז ר״ע בשם מדרש.
אשיתך לשון שנאה. תנתומא שם בשם ר׳ חמא בר חנינא ומובא שם ראיה מהכתוב ואיבה אשית, יכן וכן מובא בילקוט ירמי׳ שם, ועיין שמ״ר פל״ב.
ר׳ ברכיה אומר. תנחומא שם ומובא בילקוט ירמי׳ שם, ועיין בשמ״ר שם ור׳ ברכי׳ אמר ביירתם עצמכם כדכתיב שמיר ושית. לדעתי יש לתקן שצ״ל ר׳ ברכי׳ אמר [אין אשיתך אלא לשון הפקר] ביירתם עצמכם צ״ל גרמתם עצמכם.
מכשול עונם היא. בקרא עונם היה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Lekach Tov on Torah, Vilna 1884
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001922206
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0e18c18f42d9691e032ee7a2f3fe003381dd7844ceda79f0ac31b43433b58ee1