פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 89 · פסקה 2

בכל עצב. עצב מלשון יגיעה וטורח במ"ש ועצביך בבית נכרי ופי' בכל טורח ויגיעה יהיה לאדם מותר וריוח וכמ"ש בעצבון תאכלנה ועי' מ"כ:

מלקט עצמות. דורש עצב מל' אין מעצבין את הקטן מישבין עצמותיו רש"י במדרש כאן ועיקרו מלשון יגיע כנ"ל וע"פ מדת ממעל עצב של עצם. שהיגיעה ניכר גם בעצם:

כל שנצטער. דורש עצב לשון אבל ודאגה כמש"ל ריש פ' י' מפסוק נעצב המלך על בנו:

שנטל בתה. עיין לעיל פפ"ה סימן ב' ופפ"ו ס"ג ופפ"ז סימן ד':

נתוספו לו שתי שנים. כמ"ש פר"א פל"ט ובתנחומא סוף וישב ושמ"ר ריש פ"ז על שאמר דיבה על יו"ד אחיו נגזר עליו י' שנים במאסר אלא שנתוספו לו עוד ב' שנים ועל ידי זה זכה שנתגדל על ידי חלום פרעה. ודורש סמוכים שבסוף וישב כתוב זכרתני והזכרתני וסמוך לו ויהי מקץ שנתים ימים וצ"ע למה דוקא ב' שנים על שאמר וזכרתני והזכרתני כן היה ראוי שיענש על שאמר והוצאתני מן הבית הזה. וי"ל שדעת חז"ל שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורים (ר"ה דף י"א) ואם כן דיבר עם שר המשקים גם כן בראש השנה שהוא יום זכירה לבאי עולם ועת לבקש מהש"י שהוא יזכור אותו לטובה ע"כ נענש על שני לשונות של זכירה. ב' ימי זכירה שלא נזכר לטובה. ובתנחומא כאן וז"ל ולמה הוסיפו לו ב' שנים כו' ואמרת לו ב' זכירות תשתכח ב' שנים בבית האסורים ועיין מדרש תהלים ק"ה פסוק עד עת בא דברו. ועיין לעיל ריש פרשה ע"ג שהוא שייך כאן: