נשמה נפש כו'. מנין שהכל אחד. ודורש גז"ש שלא נאמר שכאן מדבר בנשמות אלו. ושם מדבר בנשמות אחרות. ומלמדנו שמ"ש שם כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. אינו קאי על כל מה שמבואר בפסוק הקודם ויגוע כל בשר הרומש על הארץ בעוף ובבהמה ובכל השרץ השורץ על הארץ וכל האדם. כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. שעל הבהמה ועוף ושרץ לא שייך נשמת רוח חיים אלא קאי על האדם לבד. ודורש מדה י"א עפ"י מדת גז"ש. והיינו מסידור שנחלק כאילו כתוב וכל האדם כל אשר נשמת רוח חיים באפיו. וצ"ע למה לא יליף גז"ש נשמת נשמת. ונ"ל שעל שתיבת נשמת סמוך לתיבה שאחריה הרי בהדיא שהכוונה שאין ללמוד שהנשמות שוות אלא על ידי תיבות חיים:
קריאה במקור
פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 14 · פסקה 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3fc1a0ae28584bc4f665ca376f188d00af7bf99d1f6feda4db27bb8e36b91cb8