פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 29 · פסקה 3

ג' מציאות. ילקוט במקומות של הפסוקים בהושע ותהלים ונחמיה. ועי' במ"ר פר' ב' סימן ו' ומש"ש וכוונתו לדרוש ד"א על ונח מצא:

אברהם. כי העולם נחלק לג' חלקים שני אלפים תוהו שני אלפים תורה ושני אלפים ימות המשיח ובימי אברהם כבר כלו שני אלפים של תוהו כי עד המבול אלף ותרנ"ו ומהמבול עד הפלגה עוד ש"מ שנה ואז היה אברהם בן מ"ח שנה נמצא חסר עוד ד' שנה הרי בשנת נ"ב לאברהם נשלמו השני אלפים של תוהו וכמ"ש בתד"א. והחשבון עיין לעיל פר' כ"ו סימן ג' ורצה הקב"ה להתקרב אל העולם ולהתחיל שני אלפים תורה. ועי' לקמן סוף פר' ל' בענין הלך במבואות האפילות אף שלא מצא צדיקים ומצא את אברהם שהיה ראוי מעצמו. וכן ישראל שהיו הזמן ראוי שתנתן התורה ומצא את ישראל ראוים לקבל וקבלוה באהבה רבה וכן דוד שהגיע העת של מלכות יהודה ומצא את דוד שהיה ראוי מעצמו:

והכתיב מצא חן. והם ישראל שמצאו חן במדבר והם מג' מציאות הנ"ל שחושב שמצא הקב"ה אעפ"כ כתוב עליהם מצא חן וכן נח שכתוב עליו מצא חן יש לחשבו ג"כ בין המציאות ויחשוב ד' מציאות. ותירץ שכך פי' הפסוק מצא דורו של ירמיה חן בזכות דור המדבר שדורו של ירמיה לא היו טובים ומצאו חן ולא הקב"ה מצא אותם וכן נח. וכמ"ש בריש ירמיה מענין דור המדבר זכרתי לך חסד נעוריך וגו' כל הענין:

ומצאת את לבבו. גם מצאו דור של ירמיה חן בזכות אברהם שכתוב אצלו ומצאת וא"כ חסר ב' תיבות ובזכות אברהם ובמדרש עם פי' נזר הקודש הביא נוסח אחר שאינו גורס כאן פסוק זה: