פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 29 · פסקה 4

לא מפרשים. שסוברים שמ"ש מצא חן כפשוטו וכנ"ל שלא היה כדאי להנצל אלא על שמצא חן ואינם דורשים גז"ש כמו ר"י ור"ל ורבנן. ועיין לקמן פר' ל"א סימן י"א בלשון הזה:

שהיה מהלך בדרך. על שהלך בדרך לבדו והיה מצטער שאין לו צוותא ופגע באדם אחד לצוותא וקשר עמו אהבה אף שלא היה כדאי לזה שאם מצא אותו בעיר לא היה מדבר עמו. כך נח מצאו הקב"ה בדור של תוהו וקשר עמו אהבה. ואף שלא היה ראוי. עכ"ז האהבה והברית שקשר עמו היה כמו אם היה ראוי לזה:

וימצא יוסף חן. וישרתהו וכן נח את האלהים התהלך נח:

נושאת חן. ועי"כ נעשית מלכה שולטת במדינתו. וכן נח נעשה שליט על כל ברואי תבל ואח"כ נעשה אביהם של כולם:

בתו. היינו רוח החכמה רוה"ק והתורה שנקראת בתו של הקב"ה כמ"ש ואהיה אצלו אמון וכו' כל הענין. וכמ"ש לעיל ריש פר' א' שמ"ר ריש פר' ל"ג וכמ"ש בשי"ר פסוק א' הריני שואל בתו והכל בכלל. ועי' עוד שמ"ר פר' למ"ד סימן ה' על פסוק וכי ימכור איש את בתו ע"ש באריכות שדורש על התורה. וג' דרשות אלו ע"פ גז"ש מתיבת חן שלא פירש מה הרויח בחן שמצא שאם על שהצילו מהמבול זה מפורש בתורה על כן דורש שבתיבת חן עצמה מפורש מה מצא והרויח:

עד היכן. פי' עד היכן הגיע מעלת חכמתו עד שהיה יודע ומשיג בכח התורה והחכמה טבעי כל יצור. וכמ"ש אצל שלמה וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמש וכו' וכמ"ש במדרש תהלים י"ט על פסוק מי יספר שחקים בחכמה בחכמת התורה. וזהו שמואל שהשיג חכמת אסטרלוגיא של חכמת כוכבי שמים על ידי חכמת התורה. ועיין מזה ד"ר פר' ח' סימן ו' מש"ש: