פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 50 · פסקה 11

תמהון כו'. שהיה מלא מחשבות ותמהון על הבנות והעושר:

עושר שמור. ועיין כ"ז בקה"ר פסוק זה:

זה שבט ראובן וגד. עיין במ"ר סוף פר' כ"ג באריכות:

למה דהוה. דורש מ"ש שמור לבעליו לרעתו. שאף בעת רעתו שמור הוא לבעליו וחוזר אליו:

זה רפאל. כמ"ש לעיל סי' ב'. ועל שכתוב בלשון יחיד וגם בלשון רבים ב' כ"מ הכריע שאחד היה עיקר בדבר זה. והשני עיקר בדבר אחר. ומ"ש אל נא אדוני וכל התפלה שהתפלל היתה לה'. וכמ"ש רש"י בחומש בשם חז"ל שהוא קודש:

בזכות אברהם. ע' פסיקתא רבתי פר' ג' סימן ג' כל הענין. ובאג"ב פרק כ"ה וז"ל מה כתיב למעלה אל תבט אחריך לא כשם שאתה תולה עיניך בחטא שנאמר כי בעד אשה וגו'. (עד ככר לחם וזהו מ"ש כאן ואל תעמוד בכל הככר) אמר להם מה אעשה. אמרו לו לך אצל אברהם שנאמר ההרה המלט וגו' אלא הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס. כל הדברים הללו עשה כדי שילך למערה לעסוק בחטא וכו' ע"ש כל הפרק. ועי' רש"י בחומש:

לעמוד בנחלתו. יתכן שצ"ל בגחלתו וכלשון המשנה הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה וכמ"ש לקמן פר' נ"ב סימן ד':

ומה אם לוט. ע' במ"ר פר' י"א ריש סי' ז' בשינוי ושם מבואר שהנשיאות פנים הוא לתפלה וע' מש"ש:

לך לא אשא פנים. לישרים שיש להם זכות אבות והם מכבדים ה'. ספרי פסוק זה ודורש מדה ו' ק"ו סתום ע"פ מדה י"ז שמפורש בהם נשיאות פנים במקום אחר: