פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 5 · פסקה 5

א"ר יוחנן תנאים התנה. עי' שמ"ר פר' כ"א סי' ו' ושם פירשתי. שהתנאי היה כשברא אותן שכל זמן שיצטרכו ישראל יקרע לפניהם ועל תנאי זה חזר הים שכשיצטרכו עוד הפעם לעתיד יקרע לפניהם. וזהו וישב הים לפנות בוקר לאיתנו שהול"ל וישב כו' כשהיה. ע"כ דורש עפ"י מדה כ' ומדת ממעל. א"ת לאיתנו אלא לתנאו:

אני ידי נטו שמים. ופירושו אחר שידי נטו שמים. אז כל צבאם צויתי. וזהו שאמר מידי נטו שמים. ואין מדבר כאן מצווי של קודם הבריאה. כמ"ש כי הוא צוה ונבראו. אלא על הצווי שאחר הבריאה כפשטא דקרא שתחלה הקדים אנכי עשיתי וגו'. אני ידי נטו שמים. ואח"כ כל צבאם צויתי ולא פי' מה צווה לצבאם. אך עפ"י מדה י"ז אנו יודעים מה שמפורש במקום אחר. שהברואים יצאו לפעמים חוץ לטבעם. כמ"ש לגוזר ים סוף. שמש בגבעון דום. וכדומה. והכתוב אומר אין כל חדש תחת השמש. וכתיב כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם עליו אין להוסיף. וממנו אין לגרוע. והם ב' כתובים מכחישים. כמ"ש בסמוך בריש סי' ו'. ואיך יצאו חוץ לגבולם. והוסיפו וגרעו. אלא כך נצטוו והתנה מתחילת הבריאה. ונתפרשו כל אחד במקומו וזהו מ"ש כאן וכל צבאם צויתי:

שישתקו לפני משה וכו'. עיין ד"ר פר' יו"ד סימן א' וסימן ב' באריכות. ובפר' י"א סי' ה':

צויתי את האור. דניאל ג'.

צויתי את האריות. שם ו':