פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 100 · פסקה 3

את עבדיו. וגו' ויחנטו הרופאים את ישראל לעשות הגוף מקשה כאבן שלא ירקב ולא יאכלנו התולעת וזהו שאמר לא הייתי יכול לשמור את צדיקי:

אל תראי תולעת. איך קורא ליעקב תולעת. ודורש תראי מלשון ראיה וזהו מתי ישראל כשימות ישראל:

הוא שצוה. כמש"ל פצ"ו ס"ה שנתירא יעקב שלא יעשו אותו עבודת כוכבים במצרים לכך צוה שיעשו לו כנהוג בשאר בני מצרים:

קרוב לה' פעמים. כמ"ש בריש ויגש כתוב שאמר יהודה ד"פ עבדך אבינו ואחד בסדר מקץ ויאמרו שלום לעבדך אבינו שאינו מפורש שאמרו יהודה וזהו קרוב לה"פ. והוא שומע ושותק בפר"א פל"ט י' פעמים אמרו בני יעקב ליוסף עבדך אבינו. ושמע יוסף את הדבר ושתק ושתיקה כהודאה דמיא לפיכך נתקצרו חייו י' שנים עכ"ל שמה שגרם שיאמרו הם נחשב לו לחטא כאלו אמר בעצמו. ועוד ה"פ מה ששתק ולא מיחה שהודה שאביו הוא עבדו. עי' מש"ש בפר"א מענין היו"ד שנים שכבר כתוב והיו ימיו מאה ועשרים שנים וכמש"ל פר' זו ס"י ועי' סוטה י"ג והאבות והשבטים חיו כולם יותר אך יוסף חיה מאה ועשר וחסר י' שנים: