פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 27 · פסקה 1

כתיב כי יש אדם. מדרש תהלים ריש מזמור י"ד וסיפא דקרא ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו גם זה הבל ורעה רבה. וכמ"ש בסוף הסימן. ועיין קהלת רבה פסוק זה ופשט הכתוב שיש אדם שהוא עמל בחלקו בעוה"ז ואח"כ יעזוב לאחרים חלקו במותו. אלא שא"כ יקשה איך אמר יש אדם הלא זה כל אדם שכולם עוזבים לאחרים חילם. ואיך יאמר על זה שהוא רעה רבה. מאחר שזהו בנין העולם ומנהגו. על כן דורש על דור המבול שכתוב בהם רעה רבה ע"פ גז"ש:

גדול כחן של נביאים. במ"ר פר' י"ט סימן ד' ד"ר פרשה א' סימן ג' קהלת רבה שם ובפסוק מי כהחכם. ומ"ש שמדמין צורה ליוצרה. דברו דרך כבוד וכינוי כלפי מעלה והכוונה בהיפך שמדמין היוצר לצורת אדם ועי' לעיל ריש פר' כ"ד. ולשון במ"ר שם שמדמים דמות גבורה של מעלה לצורת אדם:

ואשמע קול אדם. ויקרא ויאמר גבריאל הבן להלז את המראה ומי הוא זה שיצוה על גבריאל אלא הש"י וכמ"ש לכולם בשם יקרא:

דמחוור יתיר מן דין. כי דניאל לא השיג אלא קול אדם. אך יחזקאל השיג דמות אדם על כסא הכבוד:

שעמלו בחכמה. היינו הארץ שברא בחכמה. ובדעת היינו ימים ותהומות ומים. ובכשרון לרמוז על השמים כדמפרש והולך:

ר' ברכיה בשם ר"י. לעיל פר' ג' סימן ב' ובסוף פר' יו"ד וש"נ וזה מרומז בתיבת וכשרון. וכמ"ש וכשר הדבר לפניו. ופי' שטוב עליו הדבר וקל בלא טורח ובלא העברת רצון כי כל דבר שאינו לרצון שעושה בעל כרחו וכובד זהו הטורח והעמל וכשכשר עליו הוא קל:

שלא עמל בו. זה דור המבול שהיו זורעים אחד לארבעים שנה כמ"ש בתנחומא כאן. ומ"ש יתננו חלקו שעל ידי טובה שנתן להם בעוה"ז קבלו כל חלקם של עוה"ב. וגרם להם שרבה רעתם בארץ וזהו ורעה רבה כנ"ל: