פירוש מהרז״ו על בראשית רבה · פרק 3 · פסקה 4

ר' שמעון בן יהוצדק. שמ"ר ריש פר' נ'. ויק"ר פ' ל"א סי' ח'. מדרש תהלים ק"ד. ועיין שמ"ר פרשה ט"ו סימן כ"ב:

כשלמה. במדרש תהלים הגי' נתעטף בטלית לבנה. וכן הוא בילקוט כאן. והובא ברש"י על המדרש. ומ"ש שנתעטף בה כשלמה צ"ע שהרי עתה שואל מהיכן נבראת האורה. ואיך אמר שנתעטף בה כשלמה. וע"כ המ"כ אינו גורס תיבת בה וגורס בשלמה. אך לפי מ"ש במדרש תהלים מזמור כ"ז. שדורש פסוק זה וירא אלהים את האור כי טוב. וז"ל ר"י בר"ס אמר הבדיל את האור לעצמו. משל למלך שראה מנה יפה אמר זו שלי. כך כשברא הקב"ה את עולמו. אמר אין כל בריה יכולה להשתמש בה אלא אני וכה"א ונהורא עמי' שרא אמר ר' אבין נטלו הקב"ה ונתעטף בו כטלית. והבריק את העולם מזיוו. הה"ד עוטה אור כשלמה גו'. ורבנן אמרי הבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. משל למלך שהיה לו מנה יפה אמר זו לבני. וכה"א אור זרוע לצדיק ע"כ וכמ"ש לקמן סימן ו'. הרי שמ"ש שנתעטף היינו אחר שברא האור. והבדילו לעצמו. וא"כ באיזה אור ישתמש העולם. וע"ז אמר שנתעטף בה כשלמה. והבהיק כל העולם מזיוו. ומ"ש כאן מהיכן נבראת האור פי' האור שאנו משתמשין בו. אחר שהבדילו לעצמו או לצדיקים. ובזה גי' המדרש נכונה ויתכן לפי פשוטו כפי השגתנו כמ"ש כסה שמים הודו ורמזתי על זה ריש פר' א' אמון מכוסה ודו"ק והבן:

ואמרה בלחישה. בדבר סתר וסוד. ועל זה השיב לו מקרא מלא הוא. וע"פ מדה י"ז בא לפרש מ"ש כאן. ויאמר אלהים יהי אור איך נברא האור. עוטה אור כשלמה. וכלשון המדרש שמ"ר פרשה ט"ו סי' כ"ב. ודוד מפרשה. עוטה אור וגו' וכן הוא לעיל פר' א' סימן ו' בהדיא:

לא היה אפשר לאומרה. במדרש תהלים הגי' לא אמרתיה ברבים וכן הביא רש"י במדרש כאן:

ממקום ביהמ"ק. עי' שמ"ר פר' ל"ו סוף סי' א'. ובמ"ר פר' ט"ו סי' ז'.

מדרך הקדים. והארץ האירה מכבודו. ודורש גז"ש:

כסא כבוד מרום מראשון. עי' לעיל פר' א' סימן ד':