אגדת בראשית · פרק 73

פרק (ע"ב) [ע"ג] תורה.
[א] ואל שדי יתן לכם רחמים (בראשית מג יד). זש"ה פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה (תהלים קלט ו). מהו פליאה דעת ממני, דבר שאדם מתקשה בו, כענין שנאמר כי יפלא ממך דבר וגו' (דברים יז ח). פליאה דעת ממני, אמר יעקב איני עומד על הדבר הזה, הבטיח הקב"ה את אברהם זקני שמעמיד הימנו שנים עשר שבטים, שנאמר הבט נא השמימה וגו' (בראשית טו ה). כשם שבשמים שנים עשר מזלות הללו שהעולם מתנהג בהם, כך אני מעמיד ממך שנים עשר שבטים שיהא העולם מתנהג בהן, שנאמר כה יהיה זרעך (שם שם), כיון שעמד ישמעאל והוליד שנים עשר נשיאים, שנאמר שנים עשר נשיאים יוליד (שם יז כ). היה אברהם סבור שמא הן שנים עשר שבטים, שנאמר לו ישמעאל וגו' (שם שם יח), אמר לו הקב"ה לא מה שאתה סבור, הרי שרה יולדת, שנאמר ויאמר אלהים אבל שרה אשתך וגו' (בראשית יז יט), כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא יב), הוא שאמרתי לך כה יהיה זרעך (שם טו ה), וכיון שעמד יצחק ונטל לרבקה ונמצאת עקרה, התחיל אומר האיך אתה מקיים מה שאמרת לאברהם כה יהיה זרעך, והרי היא עקרה, שנאמר ויעתר יצחק [לה' לנכח אשתו כי עקרה היא] (שם כה כא) ויתרוצצו הבנים בקרבה (שם שם כב). התחילה מצטערת אמרה אם כך אני מצטערת בכרס אחד, ותלך לדרוש את ה' (שם שם), הלכה לבית מדרשו של שם, ויאמר ה' לה שני וגומר (שם שם כג). למה אמרה למה זה (שם שם כב), ז"ה בגימטריא י"ב, ויאמר ה' לה, לא מה שאת סבורה אינן עומדין ממך, אלא שני גוים בבטנך, כיון שעמד יעקב ובא לצאת אצל לבן, קרא אותו יצחק, ואמר לו תהא יודע שממך הקב"ה מעמיד שנים עשר שבטים, שנאמר ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו וגומר, ואל שדי וגומר, ויתן לך את ברכת אברהם וגו' (בראשית כח א ג ד). ברכה שברך את אברהם ואמר לו הבט נא וגו' (שם טו ה). בך הוא מקיימה, וכיון שהלך ונטל לנשיו והוליד שנים עשר שבטים, שנאמר ויהיו בני יעקב שנים עשר (שם לה כב), התחיל רואה יוסף ברמז בחלומו, הנה חלמתי חלום וגומר (שם לז ט), התחיל יעקב משמר בדבר אביו, ואביו שמר את הדבר (שם שם יא), וכיון שנמכר יוסף ונחבש שמעון ובא ליטול אף לבנימין, התחיל יעקב צווח או לי, מה אמר איני יודע כך איני עומד על הדבר הזה, כמה שחשבתי מן אבותי להעמיד אני שנים עשר שבטים, הריני פוחת והולך, שנאמר יוסף איננו וגו' (שם מב לו), נתקיימו כל מה שהבטיח לזקן, והריני מחסר והולך, מה כך פליאה דעת ממני וגו' (תהלים קלט ו), איני יודע מה אומר לכם, אלא דבר אחד נשתייר בידי, ברכה שברכני אבא ואמר לי ואל שדי יברך וגו' (בראשית כח ג).

[ב] ד"א ואל שדי יתן לכם רחמים. זש"ה על זאת יתפלל כל חסיד לעת מצוא (תהלים לב ו). על זאת יתפלל כל השבטים, שנאמר וזאת אשר דבר להם אביהם וגו' (בראשית מט כח). לעת מצוא, כשיצאו כל השבטים מיעקב אמר להן ואל שדי וגומר, אותו הפה שאמר יוסף איננו ושמעון איננו (שם מב לו), נמצאת לו רוח הקודש קימעא קימעא, התחיל מתנבא בתפילתו שכל בניו קיימין לעת מצוא שנמצאו לו אבדתו, שנאמר ושלח לכם את אחיכם (שם מג יד), זה יוסף, אחר (שם שם) זה שמעון, ואת בנימין (שם שם) כמשמעו. לכך נאמר על זאת יתפלל [כל חסיד לעת מצוא], כיון שירדו כל השבטים למצרים, והפך פניו ולא ראה אחד מהם, התחיל אומר או לי שמא הם משתתפין אל האומות ונעשין אחת, אמר לו הקב"ה רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו (תהלים שם לב ו), ומי הם מים רבים, אלו האומות, שנאמר הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון ושאון לאומים כשאון מים כבירים ישאון (ישעי' יז יב). למה אעפ"י שנצטערת קימעא אלא לא לעולם, שנאמר ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך (שם נד ז).

[ג] ד"א ואל שדי לא היה צריך לומר אלא יתן לכם רחמים לפני המלך, או לפני השליט, כשם שכתוב ויוסף הוא השליט וגו' (בראשית מב ו), ולמה אומר לפני האיש אלא בא וראה אמו קראה שמו יוסף, שנאמר ותקרא את שמו יוסף (שם ל כד), פרעה קרא אותו צפנת פענח (שם מא מה), מצריים קראו אותו אברך (שם שם מג). והניח יעקב כל השמות הללו, ולא אמר לבניו אלא ואל שדי וגו' לפני האיש, ולמה בשעה ששלחו אביו אצל אחיו, כיון שהלך תעה ומצאו המלאך שנמסר מן הקב"ה לשמרו, שנאמר וימצאהו איש וגומר (שם לז טו), אמר לו מה אתה מבקש, אמר לו את אחי אנכי מבקש, כיון שהלך אצל אחיו, מיד השליכו אותו לבור, ואח"כ פשטו את כתנתו, ואח"כ מכרו אותו ארבע פעמים, שנאמר כה אמר ה' על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו וגו' (עמוס ב ו). וכיון שירדו שבטים למצרים, כיון שראה אותם ריחם עליהם, שנאמר ויכר יוסף וגו' (בראשית מב ח). ויסוב מעליהם וגומר (שם שם כד), מיד ירד המלאך ונראה ליוסף בדמות איש, והיה אומר לו על אלו אתה מרחם, אין אתה יודע כמה צרות עשו בך, שהשליכו אותך לבור, ומכרו אותך ארבעה פעמים, התחיל מקטרג ואומר לפני יוסף, מיד ויתנכר אליהם וגו' (שם שם ז), אמר להם אין אתם יודעין שאני קוסם, שהיה נוטל את הגביע ומריח ועושה עצמו קוסם, אמר להם יודע אני שאתם מרגלין, אלא אם כנים אתם וגומר (שם שם יט), כיון שבאו אצל יעקב, ואמרו לו מה אתם סבור שהמלך שבמצרים אמר לנו כלום, אין רחמן הימנו, אלא איש אחד אין אנו יודעין מהיכן שילחו הקב"ה הוא עומד ומקטרג עלינו בפניו, שנאמר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות (שם שם ל). כי האיש אמר וגומר (שם מג ה). אמר להן איש הוא שמקטרג אתכם תהיו נושאין חסד לפניו, שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש (שם מג יד), ולא בפני זה בלבד, אלא בפני כל האומות, שנאמר ונתתם (אותם) לרחמים לפני שוביהם (מ"א ח נ).