אגדת בראשית · פרק 67

פרק (ס"ו) [ס"ז] תורה.
[א] ויהי מקץ שנתים ימים (בראשית מא א). זש"ה כחלום מהקיץ ה' בעיר צלמם תבזה (תהלים עג כ), אין הקדוש ברוך הוא נגלה לרשעים ביום, ולמה בשביל לבזותן, כחלום מהקיץ, ולמה בלילה, לפי שמעשיהן חשך ואפילה. שנאמר והיה במחשך מעשיהם (ישעי' כט טו), לפיכך נגלה להן בחושך כחלו' מהקיץ, ואף לא בלילה היו ראוין שיגלה להן הקדוש ברוך הוא, אלא שהוא עושה עצמו שליח לרשעים, כדי לעשות רצונן של צדיקים, וכן את מוצא בפרעה הראשון, כשנטל שרה, לא שלח הקב"ה עליו לא מלאך ולא שרף, אלא הוא כביכול הלך, וינגע ה' את פרעה וגומר (בראשית יב יז), יכול בזכותה, ת"ל על דבר שרי אשת אברם (שם שם), טובים השנים מן האחד. וכן כשנטלה אבימלך, כביכול הוא הלך ונראה לו בלילה, שנאמר ויבוא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (שם כ ג), וכן בלבן ויבוא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה (שם לא כד), אף כך פרעה הראה לו בחלום מה שעתיד לעשות, ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם. וכן נבוכדנצר חלם חלומות, ולמה נגלה להן בחלומות, בשביל לבזותן, כחלום מהקיץ ה' בעיר צלמם תבזה.

[ב] ד"א ויהי מקץ. זש"ה כי מבית הסורים יצא למלוך (קהלת ד יד), זה אברהם, שיצא מכבשן האש ונתגדל בעולם, שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך וגו' (בראשית טו ז). ד"א כי מבית הסורים. זה יצחק, שהצילו הקב"ה מחרבו של אביו, שנאמר ויאמר אל תשלח ידך אל הנער וגו' (שם כב יב), יצא ונתגדל בעולם, שנאמר ויצא יצחק לשוח וגומר (שם כד סג). ד"א כי מבית הסורים. זה יעקב, שיצא מבית אביו כשברח מן עשו, שנאמר ויצא יעקב (שם כח י), ומה כתיב בו, ויפרוץ האיש מאוד (שם ל מג), אלא כי גם במלכותו נולד רש (קהלת שם), בשעה שבא עשו ונטל שלו עזים מאתים וגו' (בראשית לב טו). ד"א כי מבית הסורים, זה יוסף, שיצא מבית האסורים ומלך, שנאמר שלח מלך ויתירהו וגומר, שמו אדון לביתו וגו' (תהלים קה כ וכא), אלא כי גם במלכותו נולד רש (קהלת שם). שמלך ולא הגביה את עצמו, אלא כשם שהיה לבו כשהיה חבוש בבית האסורים, שנאמר ויוסף הוא השליט וגו' והוא המשביר (בראשית מב ו), וכי איני יודע שהוא השליט והוא המשביר, אלא ללמדך שהוא היה בנערותו והוא היה כשמלך, לפיכך שלמה אומר אם רוח המושל וגו' (קהלת י ד).

[ג] ד"א ויהי מקץ זש"ה כי אעלה ארוכה לך וגו' (ירמי' ל יז). אין מידותיו של הקב"ה כמדת בשר ודם, ב"ו מכה בחרב, ומרפא ברטייה, אבל אינו יכול להכות בחרב ולרפאות בחרב, אבל הקב"ה אינו כן, מרפא בחרב ומכה בחרב, את מוצא במה שלקו ישראל בו בדבר מרפא אותן, חטאו בענן, דכתיב סכותה בענן (איכה ג מד), ולקו בענן, דכתיב הנה כעננים יעלה וגומר (ירמי' ד יג), ומתרפאין בענן, דכתיב מי אלה כעב תעופנה וגו' (ישעי' ס ח), וכן וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראה ענן יומם (שם ד ה). חטאו בעב, דכתיב ומכביד עליו עב - טיט (חבקוק ב ו), ולקו בעב, איכה יעיב באפו וגו' (איכה ב א), ומתרפאין בעב, מי אלה כעב תעופינה (ישעי' ס ח). חטאו במשפט, ומשפט אביונים לא שפטו (ירמי' ה כח), ולקו במשפט, וידבר אתו משפטים (שם לט ה), ומתרפאין במשפט, ציון במשפט תפדה (ישעי' א כז). לקו בחלומות כחלום מהקיץ (תהלים ע"ג כ), ומתרפאין בחלומות זקניכם חלומות יחלומון (יואל ג א). כך אף יוסף לא נמכר אלא בשביל חלומות, שנאמר [הנה בעל החלומות הלזה בא] ועתה לכו ונהרגהו וגו' (בראשית לז יט כ), ונתרפא בחלום ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חולם, הה"ד כי אעלה ארוכה לך וממכותיך ארפאך (ירמי' ל יז).