מדרש שכל טוב · בראשית · פרק 25 · פסוק 17

ואלה שני חיי ישמעאל (מאה) [מאת] שנה ושלושים שנה ושבע שנים ויגוע. בחולי מעיים, כדי למרק עונותיו, כי עשה תשובה ונתייסר בחולי מעיים:

וימת ויאסף אל עמיו. שחלקו בג"ע, ולמה נמנין שנותיו, לפי שבא מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאברהם. א"ר לוי בר חמא מה ראה הכתוב לייחס שנותיו של ישמעאל, כדי לייחס שנותיו של יצחק, בן כמה שנים היה כשבירך את יעקב ובן כמה שנים היה יעקב כשנתברך מפורש במגילה, באותה שעה שנתברך יעקב מת ישמעאל, שנאמר וישמע יעקב אל אביו ואל אמו וילך פדנה ארם. וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל [בן אברהם] אחות נביות (בראשית כח ז ט), מלמד שקידשה ישמעאל לעשו, ומת באותו הפרק, והשיאה נביות אחיה, וישמעאל קדם ליצחק י"ד שנה, הוציא י"ד מן קל"ז, פשו להו קכ"ג, הרי שיצחק היה בן קכ"ג כשבירך את יעקב, ויצחק היה בן ס' כשהוליד את יעקב, נמצא יעקב היה בן ס"ג כשנתברך, והלך יעקב אצל עבר, ולמד תורה ממנו י"ד שנה עד שלא הלך לחרן, הרי בעמדו על הבאר בן ע"ז שנה היה, וי"ד שנים עבד בשתי נשיו, עד שלא נולד יוסף, ויוסף בן ל' שנה היה בעמדו לפני פרעה, ושבע שני השבע, ושנתיים של רעב, הרי ק"ל ליעקב בעמדו לפני פרעה, וכה"א ימי שני מגורי שלושים ומאת שנה (בראשית מז ט), הא למדת כל אלו י"ד שנה אצל עבר היה: