מדרש שכל טוב · שמות · פרק 2 · פסוק 1

וילך איש. מה עניין זה אצל כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. אלא אמר ר' יהודה בר ביזנא תנא עמרם גדול הדור היה וכיון שגזר פרעה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, אמר לשוא אנו עמילין, מיד עמד וגירש את אשתו אחר ב' חדשים עמדו כולם וגרשו את נשותיהן, אמרה לו מרים, עמרם אבא גזירתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גזרת על הזכרים ועל הנקבות, פרעה לא גזר אלא בעולם הזה, ואתה גזרת לעוה"ז ולעוה"ב, פרעה גזירתו ספק מתקיימת, ספק אינה מתקיימת, ואתה גזירתך ודאי מתקיימה, שהנפרד מאשתו וודאי לו שאינו מוליד ממנה בן, מיד עמד והחזיר את אשתו, עמדו כולן והחזירו את נשותיהן:

וילך איש. אין איש אלא מגדולי ישראל ומגדולי הארץ, וכה"א והאיש בימי שאול גדול, וזה עמרם:

מבית לוי. מן בן בנו של לוי:

ויקח. א"ר יהודה בר ביזנא שעשה לה מעשה ליקוחין, השיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדין לפניהם, ומלאכי השרת אומרים אם הבנים שמחה (תהלים קיג ט):

את בת לוי אפשר בת ק"ל שנה והוא קורא אותה בת אמר ר' יהודה בר ביזנא מלמד שנולדו בה סימני נערות. ומלומדין הן הצדיקים אבותינו בניסים שהרי שרה אמנו היתה בת צ' שנים, ונתפשטו הקמטים, ונתעדן הבשר, וחזר יופיו למקומו, וכן יוכבד:

ויקח את בת לוי. זו יוכבד בת לוי, ומנלן דבת ק"ל שנה היתה, דכתיב אשר ילדה אותה ללוי במצרים (במדבר כו נט), הורתה היתה בדרך ולידתה היתה במצרים, וישראל לא היו במצרים זולתי ר"י שנה, צא מהם פ' שנה משנולד משה עד שיצא, דכתיב ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמונים בדברם אל פרעה (שמות ז ז), נמצאת נשארו ליוכבד ק"ל שנה: