יפה ענף על איכה רבה · Parasha 2 · פסקה 10

בגגה שנחמס מעינה. פי' שהוסר כי חמס בשפת ערבית הוראתו הסרת דבר ממקומו או הוראתו כריתה וכמ"ש רש"י ז"ל וע"כ יבש והלבין ירקה כן ע"י שהסיר ה' השגחתו מישראל נשחתו ויבש פרים:

כמד"א ויגרש את האדם. ודרש כגן על גן העדן. וסוכו הוא ירושלים וכדכתיב ויהי בשלם סוכו ומפרש ויחמוס כגן כשכו. פי' כמו שגרש את האדם מגן כן גרש את ישראל מירושלים וכדאיתא בפתיחתא דר' אבהו גבי והמה כאדם עברו ברית המה כאדה"ר וחד מהני מילי שנידונו בגרושין ושלוחין כאדה"ר:

כיון שגלו ישראל שככו חמתו של הקב"ה. ולכן כל מקום שגלו שכינה עמהם כי כ"י חמתו כבר שככה.

אפשר שהקב"ה משכח כו'. פי' אף שאפשר הוא שהם ישכחו מועד ושבת מרב צרותיהם. אבל למה תלה השכחה בהקב"ה דכתיב שכח ה' כאלו כוונתו חלילה לבטל מישראל מועד ושבת. ומשני דקאי על המועדים ושבתות של ירבעם. ופי' הדברים כי המועד ושבת הם חצים לה' וחצים לאדם לענג את השבת ומועד במאכל ומשתה והמה הספכו את כל השבתות ומועדים לתענוגי בשר ואת ה' לא זכרו וכמו במועדי ירבעם בן נבט. וה' יפריע את תענוגיהם. ולא ישאר להם לענג את השבת ומועדים בהחלק לה' לבד. ולהבין את הדברים כיותר ביאור עי' בזה בעקידה על הכתוב כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם:

במד"א מלבד שבתות ה'. משום דלא מצינו בירבעם רק שבדא מועד ולא שבת. לכ"א דזה רמיזא במה דכתיב מלבד תחת הקרי עלבו לרמז על מלבד שבתות ה':

מלך זה צדקיהו שהיה צדיק ובכל זאת נאצו ה' בזעם אם ושרים זו שריה שהיה כ"ג בזמן חורבן הבית כדכתיב ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש. ובודאי מדמושלו היה צדיק ומסתמא גם שריה שהיה אחד משריו כדכתיב ושריה שר מנוחה היה ג"כ צדיק. אבל על מלכי ישראל שהרבו לפשוע ועל הכהנים שלא אמרו איה ה' ורשעים היו אין רבותא במה שנאצם ה':