מדרש לקח טוב על איכה · פרק 1 · פסוק 2

בכה תבכה בלילה. על חרבן ראשון ועל חרבן שני בכה על ציון תבכה על ירושלים בכה על גלות ישראל תבכה על גלות יהודה בכה תבכה בוכה ומבכה אחרים עמה. בלילה אמר ר' יוחנן על עסקי לילה בכתי' (במדבר יד א) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה הוא הוא הלילה ערב ט' באב היתה אמ' הש' אתם בכיתם בכות חנם אני אקבע לכם לדורת. ד"א בלילה שכל הבוכה בלילה קולו נשמע למרחוק. ד"א ולמה בלילה לפי שהיו קולן הולך למרחוק ומעשה באשה אחת שהיתה שרויה בשכונת רבן גמליאל והיה לה בן תשחורת ומת והיתה בוכה בלילות והיה ר' גמליאל שומע קולה ונזכר לו חרבן בית המקדש והיה בוכה עמה עד שנשרו ריסי עיניו וכיון שהרגישו התלמידים עמדו ופנו אותה משכונתו. ד"א בלילה כאשה חשובה שהיא מתביישת לבכות ביום ובוכה מפני השכנים והיא בלילה. ודמעתה על לחיה מכאן אתה מוצא כשנכנסו גוים לירושלים היו תופשין הבחורים וכופתין את ידיהם לאחוריהם והיו בוכים והדמעות יורדות מעיניהם ולא היו יכולין לקנחם. והיו נקשרות על לחייהם ונעשין כצרבת וכן הוא אומ' (ישעיה כב ג) כל קציניך נדדו יחד מקשת אוסרו שהיו מתירין יתידי קשתותיהם ואוסרין בהם בחורי ישראל לכך נאמ' על לחיה. אין לה מנחם מכל אהביה אין מי שידבר לה דברים ניחומין כל רעיה בגדו בה. כשאדם בעושר ובטובה כל העולם אוהבין אותו וכשנתפש בייסורין אינו מוצא אהובים וכן הוא אומ' (משלי יט ז) כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעהו רחקו ממנו.