מדרש לקח טוב על שיר השירים · פרק 1 · פסוק 6

אל תראוני שאני שחרחורת. אומרת כנסת ישראל לאומות העולם. אל תבזוני שאני שחרחורת מן העונות ודומה לו ושמתיך כרואי. לשון בזיון כמו ויך באניש בית שמש כי ראו בארון י"י. ומה בזיון נהגו בו שהיו קוצרין ומשתחוים. ויש או' כי כך היו או' מי שהכעיסך שהלכת עמנו ומי פייסך ואתה בא אלינו. והיא אומרת לאומות שהם או' כבר שכח אותך השם נטשך ובחר בנו. וכנסת ישראל אומרת מי להם ע"ג ומה אני שעברתי על קצת המצוות גליתי ונשתעבדתי לכם אתם שלא קיימתם אחת מן המצוות וכלם (וכולכם) פשע וחטאה אם יבא הקב"ה לפקוד עליכם מה תקומה יש בכם. וכן הוא או' ועשיתי באף ובחמה נקם על כל הגוים אשר לא שמעו. משלו רז"ל משל למה הדבר דומה לשפחה כושית שיצאת למלאת מים מן המעיין. והיתה אומרת לחברותיה למחר אדני מגרש את אשתו ונושא אותי. אמרה לה למה. אמרה להן על שבאת להסב אצלו וראה ידיה מפחומות אמרו לה פחותה ומה גברתך על שראה כעלה ידיה מפחומות הוא חפץ לגרשה את שכולך שחורה וכעורה על אחת כמה וכמה. ד"א. אל תראוני שאני שחרחורת. אומרת כנסת ישראל לאומות אעפ"י שאני נתונה תחת ידיכם בקצפו של השם אין אתם רשאין לראות כענין שנ' וקצף גדול אני קוצף על הגוים [השאננים] אשר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה. וראיה לדבר שכל המקטרג על ישראל לוקה. אין לך שהיה מחבב את ישראל יותר ממשה רבנו ועל שאמ' שמעו נא המורים נגזר עליו שלא יכנס לארץ. ישעיהו אל שאמר ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב. כתי' ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה. גחלת לא נאמ' אלא רצפה רצץ הפה שאמ' גנאי על כלי (?) אליהו על שאמר' כי עזבו בריתך בני ישראל ואת מזבחותיך הרסו הראה לו עוגת רצפים כל זה רוץ הפה שאמ' קיטגוריא על בני. מיד אמ' לו השם ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך כביכול אי איפשר בנביאותך אוי להם לאומות העולם כמה דינם גדול על מה שעושין לישראל וכן הוא או' כל הנוגע בהם כנוגע בבבת עינו. שחרחורת. ולא שחורה ממעי אמי ששזפתני השמש כאדם שהשמש מכה עליו והשמש רואה אותו ומשחירו ולא שזפתו עין איה. אינו דומה כיעור ממעי אמו לכיעור מקריי שהכיעור מן השמש יכול הוא לישב ימים בבית ויחזור לכמות שהיה. כך ישראל עין השמש והירח והכוכבים שהשתחוו להם הם גרמו להם הגלות כיון שיתמרקו עונותיהן מיד הם חוזרין לקדמותם. ששזפתני השמש עד שהיו משתחוים לשמש כענין שנ' אחוריהם אל היכל י"י והמה משתחוים קדמה לשמש הוא שהנביא או' כי שתים רעות עשה עמי אחת שהיא שתים אחוריהם להיכל ומשתחוים לשמש.

בני אמי נחרי בי. כי נביאי השקר הם התעו את ישראל וגרמו להם גלות בחרון אף יי' וכן אתה מוצא בירבעם בן נבט שהדיח את ישראל אחרי העגל ואו' נביאים חזו לך שוא ותפל ולא גלו על עוונך. ד"א. בני אמי. בני אומות. בני אמי נחרו בי. אלא פושעי ישראל שהם מריעים את ישראל מן המצוות וגורמין לו ליתן ממון לגוים שכל זמן שישראל נמנעין מין המינות אומות העולם נוטלין ממונם שנ' תחת אשר לא עבדת את יי' ועבדת את אויביך.

שמוני נוטרה את הכרמים. שמוני בגלות בין האומות להיות עובדים למלכי האומות ונותנת להם מס.

כרמי שלי לא נטרתי. מרדתי במלכות בית דוד. והנני נותנת מס ומלגלת וארגוניות למלכי אומות העולם. וכן הוא או' יען כי מאס העם הזה את מי השילוח ההולכים לאט. לכן הנני מעלה עליכם את מי הנהר העצומים והרבים. ד"א. שמוני נוטרה את הכרמים. שמוני בארצות הגוים ולבקש רחמים על שלום ארצם כענן שנ' ושאלו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום וישראל מבקישן בשלום המלכות ומבקשים רחמים על ארצות הגוים ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה. כרמי שלי. ארצי ומלכותי. לא נטרתי כי גלינו מתוכה ואין מלך ואין שר.