מדרש לקח טוב על שיר השירים · פרק 2 · פסוק 14

יונתי בחגוי הסלע. ישראל נמשלו כיונה ונמשלו כחיות לומ' לך אעפ"י שהם תמימים כיונה לפני השכינה. אבל (בין) האומות הם גבורים כחיות שהרי חנניה מישאל ועזריה לא חששו על גזירת נבוכדנצר. שנ' ענו שדרך מישך ועביד נגו ואמרין למלכא נבוכדנצר וגו'. אמרו לענין מסים ושעבודים אתה מלך עלינו אבל להשתחוות לצלמך אתה נבוכדנצר ואין אתה מלך עלינו. לכך נמשלו ישראל ליונה שהם תמימים כיונה. יונתי בחגוי הסלע. תני ר' ישמעאל למה היו ישראל דומין כשעמדו על הים ליונה שברחה מפני הנץ התחילה מטפחת בכנפיה כדי שישמע בעל השובך ויבא ויציליה. כך היו ישראל יריאין לכנס בים שעדיין לא נקרע לחזור לאחוריהן לא היו יכולין שכבר פרעה הקריב. מה עשו ויצעקו בני ישראל אל י"י. הראני את מראיך. מעשים טובים שבך.

השמיעני את קולך. עמדי בתפלה כי קולך ערב כשירה.

ומראך נאוה. שהיו מראין זה לזה זה אלי ואנוהו. ר' יוסי הגלילי פתח קרא לעתיד. יונתי בחגוי הסלע. אלו ישראל שהם חבויין בין המלכות. הראיני את מראיך זה מעשה הטוב. השמיעיני את קולך. זה תלמוד תורה. כי קולך ערב. לפני השם. ומראך נאוה במעשיך הטובים. ד"א. יונתי בחגוי הסלע. אלו ישראל שהם תחת עשו ש' בו שוכני בחגוי סלע. בסתר המדרגה תחת ידי עשו שסתרו בית עולמים. הראיני את מראיך. הקב"ה מבקש מישראל שיהיו עושין מעשים טובים. השמיעיני את קולך. שיהיו מרבים בתפלה ובתחנונים. כי קולך ערב ומאך נאוה. שבזכות התפלה והתלמוד ובשכר מעשים טובים ישראל נגאין. ד"א. יונתי בחגוי הסלע. אמ' הקב"ה אעפ"י שישראל מגיעין עד עפר ובאין עד המדרגה התחתונה אם יראו מעשיהם טובים ומרבים קולם בתלמוד תורה ובתפלה הם נצולים. גדול התלמוד שקדש למעשה מ' שנה שהלכו ישראל במדבר. גדול הוא התלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה שנ' ומדתם אותם ושמרתם לעשותם. אם לא למד היאך יתקיים. והשם חפץ בתפלת הצדיקים ומביא עליהם ענינים כדי שיבקשו רחמים מלפניו מפני מה היתה רבקה עקרה כדי שיעתר יצחק לי"י וכן אתה מוצא לישראל ויראו מאד ויצעקו בני ישראל אל י"י. ואו' וירא בצר להם בשמעו את רנתם. וכן הקב"ה רדפה בתפלת ישראל ומביא עליהם עיתי צרות כדי להחזירם למוטב לכך נאמ' כי קולך עב ומראך נאוה. וכן אמ' דבורה מקול מחצצים בין משאבים וגו'. אז ירדו לשערים עם י"י. כיון שישראל מתפזרין מיד ירדו לשערי תפלה. משל למלך שהיתה לו בת נאה והיה אוהב לשמוע קולה ולראות יפיה והיא היתה מסתתרת ממנו מה עשה המלך צוה לעבדיו להפחידה כסבורה היא שהם ליסטין התחילה לצעוק אבא אבא ויוצאה אל המלך אמ' לה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך. כך בזמן שישראל מתיאשין מן השם מפחידם על ידי האומות והם מבקשים רחמים לפניו ועושים מעשים טובים והוא מושיען.