עץ יוסף על בראשית רבה · פרק 46 · פסקה 3

א"ל הקב"ה לאברהם דייך כו'. משום דכתיב אני אל שדי. קדריש לשון די. ודרשינן כל עניני די דמצי דריש. ואם אין אתה מקבל עליך לימול דיו לעולמי כו'. ושוב לא יהיה לעולם קיום כדכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ודי לערלה ששלטה בעולם עד כאן. ודי למצות מילה שהיתה עגומה (פי' מלשון עגמת נפש) עד עתה. ולא תהיה עגומה מעתה או יחרב העולם:

עד שלא מלתי כו'. שמקודם כולם נתקרבו לו לכבדו ולהדרו וכמ"ש לעיל פרשה מ"א. אבל עתה שיהיה נבדל מהם בברית שבבשרו תהפך אהבה לשנאה ולא יתקרבו לי. ולזה השיבו הקב"ה דייך שאני אלהיך כי אין לו להקפיד אם לא יהיה נחשב כי ה' אלהיו עמו. והוא פטרונו להשגיח עליו בעצמו מבלי אמצעי. כן הוא לפי הגי' שלפנינו תאמר משמלתי אינם באים ומזדווגים לי. אבל בהרבה מדרשים הגירסא תאמר משמלתי הן באין ומזדווגים לי. כך פירושו עד שלא מלתי היו באים ומזדווגים לי להלחם אתי. מה אעשה אם יבואו להזדווג לי בעת שאמול ואהיה חלש. והשיב לו הקב"ה דייך שאני אלוהו כו':

די לעולמי שאני אלוהו כו'. כלומר על ידך אהיה ג"כ אלוה ופטרון לכל בני העולם. והוא נכלל ג"כ בלשון אל שדי:

אני הוא שאמרתי כו'. הגירסא הנכונה כדלעיל פ"ה סי' ז'. ודרש דרש זה כאן לומר שכמו שאז אמר די כן יאמר עכשיו לעולם די אם לא יקבל המילה וכדלעיל. ואע"פ שאין העניינים שוין. דהתם לענין השיעור וכאן להמשך הזמן (יפ"ת):

נמתחים והולכים לעשות רצון קוניהם הרוצה במציאות:

אין העולם ומלואו עולם השפל כדי לאלהותי. ומייתי הא דתרגם עקילס על לשון אל שדי אכסיוס ואנקוס. כלומר נצחי וקיים בלי הפסד. ולכן בהיות עולם השפל מוכן תמיד להפסד שכל חומרי נפסד ואינו מתקיים כנודע לפיכך לא היה ראוי לייחד שמו ית' עליו אשר הוא נצחי וקיים. כי אם ברוב רחמיו ורוב חסדיו (נזה"ק):