לכל זמן כו' שהיה זמן מכוון למצות המילה דוקא לצ"ט שנה מטעמא דלקמן ולא היה הדבר במקרה. וכן כיוצא בו היה זמן מיוחד לבניו למילה ב"פ אחד במצרים שלא היה להם זכות ליגאל אלא בזכות דם פסח ודם מילה. ומ"מ הנולדים במדבר לא יכלו למול משום סכנה. אבל אח"כ בבואם לארץ הוצרכו לימול שלא היה להם זכות ליכנס לארץ אלא ע"י המילה וכדלקמן סי' ז' (נזה"ק):
קריאה במקור
עץ יוסף על בראשית רבה · פרק 46 · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שנימולו ב' פעמים. כל ישראל ביום אחד. וזה לא היה אלא שני פעמים:
בן מ"ח שנה כשהכיר. אבל למ"ד בן ג' שנה הכיר את בוראו לא היה אז ברשות עצמו כי קטן היה:
בן פ"ה כשנדבר עמו בין הבתרים. ט"ס וצ"ל בן ע'. וכדלעיל פרשה ל"ט סימן ח' דמראה בין הבתרים היה בהיותו בן ע' שנה. וכדאי' בס"ע פ' ג'. ובסדר נשא פ' י"ד בנשיא נפתלי. או שצ"ל היה לו למול בשעה שנדבר עמו בין הבתרים או בשעה שהיה בן פ"ה שנה. ר"ל קודם שיולד ישמעאל:
שיצא יצחק בקדושה דבעינן שיובדל יצחק מישמעאל שזה יצא מט"ק ולא זה:
קנמון אני מעמיד. שהצדיקים נמשלו לבשמים כדאיתא בפ"ק דמגילה. ודרך הקנמון שאף שיזקין ויתם ליחה כל שמזבלין אותו ומעדרין אותו יפרח ויעשה פרי. וכן רצה ה' באברהם כשנצרר דמו ובטלה תאותו ינוב בשיבה ויעשה פרי בהשגחת ה'. ולזה צוה במילה בזקנתו שיחליש כח תאותו ומ"מ ינוב בשיבה ויעש פרי:
משנצרר דמו מחמת זקנה ועל ידי כן בטל יצרו דהיינו קשויו. וגם בטלה תאותו לגמרי:
משנקשר דמו אפשר צ"ל משיקרש דמו כי דמי הזקנים אינו סובב במרוצה כדם הבחורים ולכן גופם קר ובטלה התאוה הבאה ממרוצת הדם:
אמר ואם חביבה היא המילה צ"ל וא"ת אם חביבה היא המילה מפני מה לא ניתנה לאדה"ר ועיין לעיל פ' י"א:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah with Etz Yosef, Warsaw, 1867
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987082&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 4c05fed21ef349bb105b6adfc5049d7858d339b7258d377fc8f5c2fc4f679e0d