יפה תואר על שמות רבה · פרק 31 · פסקה 15

בא וראה כל בריותיו של הקב"ה. ה"פ שיש ללמוד מתהלוכות התבל שהאחד צריך להיות עוזר לרעהו. והאחד ימלא את חסרון השני ויהי' לו לתועלת. וקרי לקבלת התועלת כאלו לווין זה מזה בד"מ.:

הלבנה לוה מן הכוכבים. יראה פי' כי כאשר שם ה' את הירח והכוכבים לממשלות בלילה היה ראוי שישלטו בשוה ולפי שבמקצת החדש הירח מושל בכל הלילה או רובו דהיינו באמצע החדש ואז הכוכבים כמעט אינם נראים ובמקצת החדש הכוכבים נראים ברוב הלילה והירח נסתר דהיינו בראש החדש ובסופו לכן ה"ל כאלו פעמים לוה זה מזה. ופעמים זה מזה:

האור לוה מן השמש. נראה שהאור הזה הוא מ"ש בב"ר פ"נ כמין תרתין קרנין דנהורא סלקין ממדנחא ומנהרין לעלמא. ויראה שפעמים שהאור ההוא מתאחר ואינו יוצא עד זמן עליות השמש ואז יראה שהאור לוה מהשמש ופעמים מקדים עלות השמש אל זריחת האור ההוא ואז כאלו השמש לוה ממנו:

החסד לוה מן הצדקה. כבר ביארו רז"ל ההבדל בין גמ"ח לצדקה שזה בממון ולעניים ולחיים. וזה גם לעשירים ולמתים. והלואה זו יראה שפעמים תדחה הצדקה מפני גמ"ח כגון מת מצוה שקבורתו דוחה מעשה הצדקה ופעמים ידחה גמ"ח מפני הצדקה שאם היה הולך להכנסת כלה וביקור חולים וכיוצא בו ופגע בעני שמבקש פרנסה יטפל בפרנסתו והביא מרודף צדקה וחסד דמשמע שהוא רדוף וטרוד אחריהם שדוחה זו מפני זו:

אומרים להקב"ה למה אין אתה נוטל כו'. זה רק דרך מליצה להראות לו איך רחקו דרכיו מדרכי ה'. והדבק בארחות ה' איך צריך להרחיק מנשך ותרבית:

ועושה אותו שקר. פי' הקב"ה גזר עליו שיתעשר בהיתר והוא בסכלותו גורם שיבוא לו העושר בגזל וחמס. וע"ז מייתי את הכתוב חרשתם רשע עולתה קצרתם כי תתת החריש והקציר אשר צריך להיות בזעת אפים ובלב ישר חרשתם וקצרתם ברשע ובעול: