ומה ענין זה לזה. משום דעד השתא אזיל ועסיק בדיני ממונות. וכן בתר הכי לא תשא שמע שוא ולמה הפסיק בנתים באלהים לא תקלל. ומשני משום דקללת הדיין תבוא מפני דיני ממונות כשלא יאות הפסק לבעל הדין. ולא משנאה ומאהבה הוא משבח ומקלל את הדיין וכמעשה שמביא לכן בא הכתוב במקום זה למשל כשיגזור הדיין על המלוה שלא יקח רבית ושישיב את העבוט וכדומה מה שיקשה בעיני הבעל דין לא יקלל את הדיין. אחרי כי הוא שופט ע"פ התורה ומה פשעו. וכן הוא נותן טעם לסמיכות שאר אזהרות במקום זה:
קריאה במקור
יפה תואר על שמות רבה · פרק 31 · פסקה 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
התבואה מתמעטת. טעם הדבר כי לתת לחם חוק לכל אחד הוא כעין דין ומשפט מאת ה'. ולכן ביום הדין מזונותיו של אדם קצובים ועל המדינות בו יאמר איזו לרעב ואיזו לשובע ולכן הבועט במשפטי ה' יהפוך ה' גם דינו עליו. וכן כתב קדש ישראל לה'. כלומר מה שאמר ואנשי קדש תהיון לי איננו אזהרה וכמו קדושים תהיו: אבל הוא ברכה כי תהיו אנשי קדש וחביבים לפני הקדוש ברוך הוא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Midrash Rabbah, Vilna, 1878
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001987091/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 314b757356d5f7a3a6cafa0c3157af1eea5fe9a30e4425a18089903673323609